כמובן, הקדושים שנולדו מחדש גם עושים חטאים במשך כל ימי חייהם. אך הם אינם יכולים לחטוא בזדון כיוון שרוח הקודש שוכנת בליבם. למעשה, הם הופכים ליותר רגישים לכל חטא לאחר שהם נולדים מחדש. הם נוכחים לדעת שהם אלה אשר אינם יכולים שלא לחטוא עד מותם, ושהדרך היחידה להימנע מהזדמניות לחטוא היא לשרת את צדקת האלוהים, כלומר בשורת המים והרוח. בקיצור, רוח הקודש שבהם מדריכה אותם לעשות את עבודת האלוהים קודם ולא את תאוות העולם.
בתקופת השליחים, נראה שהם נשאלו את אותה השאלה. אז פאולוס השליח אמר, "אם כן מה נאמר הנעמוד בחטא למען ירבה החסד. חלילה לנו כי מתנו לחטא ואיך נוסיף לחיות בו. או האינכם יודעים כי כולנו הנטבלים למשיח ישוע למותו נטבלנו. לכן נקברנו איתו בטבילה למות למען כאשר נעור המשיח מן המתים בכבוד האב כן נתהלך גם אנחנו בחיים מחודשים" (אל הרומים 6:1-4).
והוא אמר שוב, "ועתה מה נחטא יען איננו תחת יד התורה כי אם תחת יד החסד חלילה. הלא ידעתם כי לאשר תתנו את נפשכם להיות לעבדיו לסור למשמעתו הן עבדים אתם לאשר תשמעו לו אם לחטא אלי מוות אם למשפט אלי צדקה. אבל תודות לאלוהים כי הייתם עבדי החטא ואשר שמעתם בכל לבבכם אל תכונת הלקח אשר נמסרתם לו. שוחררתם מידי החטא לכן השתעבדתם לצדקה" (אל הרומים 6:15-18).
אדם שבאמת נולד מחדש מהמים ורוח אינו יכול לחטוא יותר מאשר קודם. אדרבא, הוא שמח בבשורה כל יום, ומנסה להשמיעה בכל רחבי העולם. במילים אחרות, הוא הפך לאדם אשר בלהט מחפש קודם אחר מלכות האלוהים וצדקתו על ידי רוח הקודש (מתי 6:33).