Search

Mahubiri

נושא 10: התגלות

[19-2] רק הצדיקים יכולים לחכות בתקווה לחזרתו של המשיח ( חזון יוחנן  19:1-21 )

רק הצדיקים יכולים לחכות בתקווה לחזרתו של המשיח
( חזון יוחנן  19:1-21 )
 
בפרק הקודם ראינו כיצד אלוהים יביא את מכותיו הנוראיות על העולם הזה. בפרק זה אנו רואים עתה את המשיח וצבאו המהולל לוחמים וגוברים על צבאו של אנטיכריסטוס, זורקים את החיה ואת חסידיה חיים לאגם של אש, הורגים את שאר צבאו של אנטיכריסטוס עם חרב הדבר אשר יוצא מפיו של ישוע, וכך באופן סופי מביאים לקץ המלחמה עם השטן.
התוכן של הפרק הזה יכול להיות מחולק לשלושה נושאים עיקריים:   1) הקדושים שנלקחו מהללים את אלוהים על שהביא לעולם הזה את הדין של המכות הגדולות; 2) ההכרזה על הגעת סעודת החתונה של השה; ו 3) ישוע המשיח יורד מהשמים עם צבאו .
אנו כולנו חייבים להבין שאלוהים ללא ספק ובקרוב יקיים את כל מה שהוא אמר לנו בספר חזון יוחנן.
 
 
!דין האלוהים
 
אלה אשר האמינו בבשורת המים והרוח ובאמצעות האמונה הפכו לאנשי האלוהים, יהללו אותו על שהושיע אותם מכל חטאי העולם. הבה נסתכל בפסוקים 3-5:  "וישנו ויאמרו הללויה ועשנה יעלה לעולמי עולמים. ועשרים וארבעה הזקנים וארבע החיות נפלו על פניהם וישתחוו לאלוהים היושב על הכסא ויאמרו אמן הללויה. וקול יוצא מן הכסא ויאמר הללו את אלוהינו כל עבדיו ויראיו הקטנים עם הגדולים. "
אל העברים 9:27 אומר לנו,  "וכאשר נגזר על בני אדם פעם אחת המוות ואחריו הדין." האדם יישפט לפני אלוהים פעם אחת אך פסק הדין של המשפט הזה הוא סופי ואינו יכול להשתנות. עם הפעם האחת שהוא ישפוט כל אחד על חטאיו, במילים אחרות, אלוהים יקיים את דינו הנצחי על ידי שיזרוק את החוטאים לתוך האש אשר בוערת לנצח. זוהי הסיבה שהתנ"ך אומר לנו "ועשנה יעלה לעולמי עולמים."
ייתכן שאנשים אחדים יחשבו ויגידו, "ברגע שאתה מת זהו הסוף." אך אלו הן מחשבות של בן אנוש ולא של אלוהים. מכיוון שלכולם יש גם את הגוף וגם את הנשמה, בין אם האנשים מאמינים באלוהים או לא, הם כולם יודעים באופן אינסטינקטיבי שאלוהים קיים, ושבמוקדם או במאוחר הם יישפטו על חטאיהם לפניו.
כיוון שגם העולם הרוחני קיים באנשים, הם יודעים שאלוהים, למרות שאינו נראה בעיניהם, עדיין קיים. העולם אשר יכול להיראות בעינים גשמיות לא ימשיך לנצח, אלא הקיום של העולם הרוחני של האמת אשר לא נראה בעינינו. שגשוג חומרי על האדמה הזו וחשיבה רק על כסף ורדיפה רק אחר תאוות חומריות לא יכולים להיות סיבה לקיומו של האדם; הקיום האמיתי הוא להיכנס לעולם נצחי של ברכות על ידי הכרת האלוהים, הבורא של כל היקום, על ידי הידיעה והאמונה בבשורת המים והרוח אשר ניתנה על ידו.
לא רק שאנו חייבים לדעת מה אלוהים אמר לנו, אלא עלינו גם להאמין בכך. אסור שסופנו יהיה גיהינום בגלל שהאמנו ובטחנו רק במחשבותינו בלבד. לפני שנעמוד בפני סבל נצחי על חטאינו, אנו חייבים להימחל מכל חטאינו ולקבל את חיי הנצח באמונה, כשאנו עתה על האדמה הזו, בבשורת המים והרוח אשר ניתנה על ידי ישוע.
בשביל כולם, החיים על הארץ הזו יותר מידי קצרים. בדיוק כפי שהשמש זורחת ושוקעת כל יום, המסע הקצר של חיינו מסתיים יותר מידי במהירות, עקר וללא משמעות, ורץ כאוגר על גלגל הנעה. אפילו אם היינו חיים במשך מאה שנה לא היינו יכולים להגיד שאנו חיים זמן כה ארוך.
אם תחסירו את המעגל הטריויאלי של חיי היומיום שלכם, כמו הזמן שמבוזבז בזמן השינה, אכילה, הליכה לחדר הרחצה, ושאר דברים רגילים שכאלה, מכל אורך החיים שלכם ישאר למעשה זמן קצר מאד. כשאתם רואים את הדברים שכבר ראיתם מאז לידתכם, ובזמן שאתם פוגשים את האנשים אשר פגשתם כבר לפני כן, שיעריכם הופך לאפור ופתאום אתם מוצאים את עצמכם בפני סופכם.
הסיבה היחידה לכך שחיינו כקדושים אינן חסרי משמעות זה מכיוון שאנו נולדנו לעולם הזה, פגשנו את ישוע אשר בא אלינו במים וברוח, האמנו בו, וכך קיבלנו את מחילת חטאינו. כמה ברי מזל ואסירי תודה אנו! אם ישוע לא היה זה אשר בא אלינו באמצעות המים והרוח, כולנו היינו מיועדים להיכנס לאש הנצחית ולסבול בה.
כל פעם שאני חושב על זה, זה עדיין מפחיד אותי ואני מודה לישוע פעם נוספת. הגיהינום, אשר נברא בגלל השטן, הוא המקום הנורא ביותר, שהסבל בו הוא כה גדול שהאדם יעדיף למות אך לא יהיה מסוגל לעשות כן. זהו מקום בו האש והגופרית בוערים לנצח.
כדי לדעת באופן נכון את בשורת המים והרוח אשר ניתנה על ידי ישוע ועל ידי כך לקבל את רוח הקודש, האדם צריך קודם לפגוש את משרתי האלוהים אשר פגשו כבר את בשורת המים והרוח הזו ואשר כבר נולדו מחדש. כשחיים חיים נוצריים, כל מי אשר רוצה למצוא את התשובה לשאלה של להיוולד מחדש מהמים והרוח ולקבל את רוח הקודש יוכל לפתור את הכל על ידי האמונה בבשורת המים והרוח.
התנ"ך אומר לנו שרוח האלוהים ניתנת כמתנה לכל אלה אשר קיבלו את מחילת החטאים על ידי האמונה בבשורת המים והרוח (מעשי השליחים 2:38). רק אלה אשר יש להם את רוח הקודש בליבם על ידי שנמחלו מכל חטאיהם באמצעות אמונתם בבשורת המים והרוח, יכולים להגיד שיש להם את האמונה הנכונה בישוע, ורק אלה עם האמונה הזו יכולים להיכנס למלכות הנצח של אלוהים (יוחנן 3:5). אם האדם יבורך או יקולל נקבע על פי האם הוא קיבל את מחילת החטאים על ידי האמונה בבשורת המים והרוח.
 
 
לבושים בבוץ טהור וצח
 
 אלה אשר חושבים על עתידם ואשר רוצים לפתור את בעיותיהם הנוכחיות של מחילת חטאיהם הם אלה החכמים והמבורכים. למרות שהאדם חי חיים מגוונים מלאים בחסרונות, אם הוא האמין בבשורת המים והרוח והשיג את מחילת החטאים ואת רוח הקודש בליבו, האיש הזה חי את החיים המוצלחים ביותר.
חזון יוחנן 19:4-5 אומר,  "ועשרים וארבעה הזקנים וארבע החיות נפלו על פניהם וישתחוו לאלוהים היושב על הכסא ויאמרו אמן הללויה. וקול יוצא מן הכסא ויאמר הללו את אלוהינו כל עבדיו ויראיו הקטנים עם הגדולים."
כאן, המילה "יראיו" משמעותה לקבל את דבר ישוע המשיח לתוך לב האדם ולחיות על פי הדרכתו. רק אלה אשר נמחלו מכל חטאיהם יכולים לראות ולהלל את אלוהים במלכות השמים. אך אלה אשר לא קיבלו כך את מחילת חטאיהם, יישרפו באש הגיהינום הבוערת ויקללו את אלוהים.
הבה נמשיך עם פסוקים 6-9,  "ואשמע כקול המון רב וכקול מים רבים וכקול רעמים חזקים ויאמרו הללויה כי מלך אלוהינו יי צבאות. נשמחה ונגילה ונתנה לו הכבוד כי באה חתונת השה ואשתו התקדשה. וינתן לה ללבוש בוץ טהור וצח כי הבוץ הוא צדקות הקדושים."
נאמר פה שהשליח יוחנן שמע את קול ההלל כקול המון רב וכקול מים רבים וכקול רעמים חזקים. קול זה היה מה אם לא קולם של אלה אשר קיבלו את מחילת החטאים ואשר מהללים ביחד את אלוהים. שיר ההלל הזה נעשה בראש ובראשונה כדי להלל את אלוהים על שאפשר להם לבוא תחת שלטונו, להיות נשלטים על ידו, ולחיות עימו בתהילה. כל הדברים האלה עשו את הקדושים שמחים ומאושרים מאד ונתנו כבוד גדול לאלוהים. לכן הם אינם יכולים שלא להללו ולקרוא,  "נשמחה ונגילה ונתנה לו הכבוד."
שנית, הקדושים ממשיכים בהלל שלהם:  "כי באה חתונת השה ואשתו התקדשה. וינתן לה ללבוש בוץ טהור וצח כי הבוץ הוא צדקות הקדושים. ויאמר אלי כתוב אשרי הקרואים אל משתה חתונת השה ויאמר אלי אלה הדברים אמת הם דברי אלוהים." מה המשמעות של זה? המשמעות היא שבדיוק כפי שהוא הבטיח לבני האדם, ישוע יחזור אל הארץ הזו, יתחתן עם אלה אשר קיבלו את רוח הקודש על ידי האמונה בו ועל ידי שנולדו מחדש, יחיה וישכון עימם לנצח.
חתונה היא איחוד בין החתן לכלה. כאשר ישוע יחזור אל הארץ הזו, במילים אחרות, הוא יקבל ויחיה רק עם אלה אשר נולדו מחדש מהמים והרוח. והמשמעות היא, שהוא יבנה את ממלכת אלף השנים שלו ואת השמים והארץ החדשים כדי לחיות עם הקדושים לנצח נצחים. לכלה זהו כבוד כה גדול לחיות עם החתן הזה, שאי אפשר לתארו. רק בחושבנו על זה, ליבנו מתנפח בשמחה.
כאשר יגיע העולם שישוע המשיח ישלוט בו, כלותיו יהיו שמחות מאד מעבר למה שמילים יכולות לתאר. כמה הם יהיו שמחים כאשר הם יישלטו על ידי הרועה הטוב? כיוון שישוע המשיח הוא חתן של טוב מוחלט, שלטונו יהיה טוב מוחלט ומושלם. הוא ישלוט על מלכות השמים.
 

הבשורה האחת והיחידה אשר תכשיר אותכם להיכנס לגן עדן

 
כדי שהאדם יקבל את רוח הקודש ויכנס לגן עדן, הוא חייב להאמין אך ורק בטבילת ישוע ודמו. כיוון שאדונינו בא אל הארץ הזו להושיע את כל החוטאים מכל חטאיהם על ידי שיקח את כל החטאים האלה על עצמו, היה עליו להיטבל על ידי יוחנן. בקבלו כך את טבילתו, לאחר מכן ישוע בעצמו נצלב במקומנו על הצלב, נשפט על כל חטאינו, קם לתחייה מן המתים, והפך לאדוני הישועה הנצחית של כל אלה אשר מאמינים.
ישוע זה יחזור עתה אל הארץ הזו, יחבק את אנשיו אשר הפכו לכלותיו ויחיה עימם לעד. אלה אשר הפכו לכלותיו יהיו עתה עם ישוע בארץ מחודשת ובברכות מפוארות ומהוללות. ילדיו הנושעים של אלוהים יתנו כך כבוד לישוע המשיח בהללם אותו לנצח. אנשים אלה אשר יהיו תחת שלטונו של אלוהים, יגילו בשמחה. ובגלל השמחה הזו, הם יתנו את התהילה לחתן.
כל בני האדם חיכו למאורע הזה מאז הבריאה. מאורע זה יתקיים כאשר ישוע יחזור, ייקח את אלה אשר קיבלו את רוח הקודש ויחיה עימם. אלוהים יצר עולם חדש לבני האדם ועולם זה מחכה לנו. בגלל זה אנו חיים ובגלל זה נולדנו בעולם הזה.
כפי שהקטע המרכזי אומר לנו,  "ואשתו התקדשה. וינתן לה ללבוש בוץ טהור וצח," אלוהים הלביש את אלה אשר מאמינים בישוע המשיח בפשתן דק וטהור. אלה אשר מאמינים בדבר הזה, במילים אחרות, קיבלו את מחילת החטאים וליבם הפך לבן כשלג.
באותו אופן, הכלות של ישוע המשיח כבר התכוננו מראש עם בשורת המים והרוח. בשמיעתו ובאמונתו בבשורת המים והרוח בעוד הוא על הארץ הזו, האדם יכול להיוולד מחדש ככלה של ישוע. אמונה זו היא מה שגורמת לכם להיות כלותיו של ישוע, ואמונה זו היא המכשירה אותכם להיכנס לגן עדן.
 
 
אלה אשר מחכים עם תקווה
 
הקטע המרכזי אומר לנו,  "אשרי הקרואים אל משתה חתונת השה! " עם איזה סוג של אמונה צריכים לחיות אלה אשר קיבלו את מחילת חטאיהם? על הכלות אשר פגשו את ישוע והחיות בתהילה, לחיות באמונה ובתקווה בצפיה ליום איחודן עם החתן.
כיוון שהעולם הופך לחשוך יותר ויותר, יש עדיין תקווה לכלות שנושעו. תקווה זו היא לא אחרת מאשר ההמתנה ליום שבו ישוע המשיח אשר הכין את השמים והארץ החדשים לכלותיו, יבוא כדי לקחתן. החתן יקים אז לתחייה את כל כלותיו, וייתן להם חיי נצח. העולם שבו החתן והכלות יחיו לנצח הוא מקום אשר אין בו רוע, חטא ואין בו מחסור כלשהו. הכלות מחכות רק ליום הזה. זוהי הסיבה שאלה מאיתנו אשר קיבלו את מחילת כל חטאיהם, חיים באמונה ובתקווה כזו.
גם לכלות אשר חיות בתקופה הנוכחית, במיוחד, יש הרבה חסרונות של הבשר. אך כפי שהראשונה אל הקורנתיים 13:13 אומר לנו,  "ועתה שלוש אלה תעמודנה האמונה והתקווה והאהבה והגדולה בהן היא האהבה," בגלל שהחתן אוהב את כלותיו כך, הוא ניקה את כל חטאיהן עם טבילתו, וקיבל אותן ככלותיו המושלמות.
עולם זה מתקדם לעבר מותו ואין בו תקווה. אך אפילו שהכל נע קרוב יותר מאי פעם לחורבנו, הכלות חייבות לחיות את חייהן עם התקווה המיוחדת הזו. זמן התגשמות התקווה מתקרב אלינו. כל העולם נמצא עתה בסכנת התפוררות מרעידות אדמה. היום בו כולם ייעלמו כמו הדינוזאורים שנכחדו בתקופה הקדומה, קרוב. לפתע פתאום, עולם זה פשוט ייפול.
לכל כלה, בכל אופן, ישנה תקווה שכאשר הזמן יגיע, גוף הכלות ישונה לגוף מושלם והם יחיו עם ישוע אשר נעשה לחתן, לעד ולעולמים. הכלות, לכן, חייבות ללמד את בשורת המים והרוח באופן יותר מסור לאנשים החומרניים שבתקופה הזאת.
 
 

!הבה נאמין בדבר האמת של אלוהים

 
ישוע אומר לנו ביוחנן 3:5,  "אמן אמן אני אומר לך אם לא יולד איש מן המים והרוח לא יוכל לבוא אל מלכות האלוהים." מהי, אם כן היא בשורת המים והרוח? התנ"ך אומר לנו קודם בבירור שה"מים" הם טבילתו של ישוע והם אות הישועה (הראשונה לפטרוס 3:21).
כאשר ישוע הגיע לגיל 30, הוא הלך ליוחנן אשר הטביל בנהר הירדן את בני ישראל. בפוגשו את יוחנן הזה, ישוע קיבל מידיו טבילה אשר מילאה את כל צדקת האלוהים (מתי 3:15, 11:11-14). הטבילה שישוע קיבל כך הייתה העולה הנצחית אשר באמצעותה כל חטאי העולם הועברו על המשיח בעצמו.
התגלמותו של ישוע באמצעות רוח הקודש, טבילתו דמו ומותו על הצלב, תחייתו והתרוממותו – כל הדברים האלה היו מעשיה של רוח הקודש. כאשר האדם מאמין שישוע בא אל הארץ הזו ואשר באמצעות המים והרוח העלים את חטאיו אחת ולתמיד, הוא יכול להיות לאחר מכן אדם צדיק, משוחרר מחטאים, והכלה של המשיח. זה לא דבר אשר הושלם על ידי מחשבות אנוש, אלא זה דבר הבא ממחשבות האלוהים בעצמו.
האמת היא שהמים, הדם ורוח הקודש הינם שלושה מרכיבים הכרחיים לישועת האדם מהחטאים, ואף אחד מהם לא יכול להיעדר אף פעם. התנ"ך הרחיב את הדיבור על זה במיוחד ובדיוק בפרק 5 של הראשונה ליוחנן. זה אומר לנו ששלושת האלמנטים האלה, המים, הדם ורוח הקודש הינם אחד ושישועתנו מהחטאים אינה יכולה להיות שלמה אם אחד מהם נעדר.
כאשר אנו יודעים ומאמינים באמת הזו, שהישועה המושלמת זה להאמין בשלושת אלה – המים, הדם ורוח הקודש – אנו יכולים להבין אז ולקבל את אהבתו של ישוע אשר הושיעה אותנו. וכך למעשה, ליבנו יכול להיות ללא חטאים ממש. התנ"ך מבטיח לנו במעשי השליחים 2:38,  "שבו מדרכיכם והטבלו כל איש מכם על שם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקיבלתם את מתנת רוח הקודש."
מה אם כן הוא הדבר אשר מאפשר לנו לקבל את רוח הקודש? זה שום דבר אחר מלבד דבר טבילת ישוע (המים), מותו על הצלב (הדם), והיותו אלוהים, תחייתו והתרוממותו (רוח הקודש). דבר הישועה הזה נובא למעשה בכתובים של משה ושאר הנביאים של הברית הישנה, בוצע ותועד גם בכל ארבעת הבשורות של הברית החדשה. גם, "הישועה הנצחית של הכפרה בוצעה בבת אחת," מפורטת בספר אל העברים, ומעידה שוב ושוב על צדקת האלוהים אשר קיבלנו באמצעות אמונתנו.
למרות שכל אחד בעולם החוטא חי חיים חומרניים הרחוקים מאלוהים, האדם חייב לקבל את מחילת החטאים אשר ניתנה על ידי אלוהים, ולחיות את חייו בתקווה לגן עדן. זוהי מתנתו של אלוהים אשר נתן לבני האדם. אנו חייבים כולם לקבל את החסד הזה אשר ניתן לנו באופן חופשי. האמונה בדבר שאדונינו יחזור, יבנה את ממלכתו החדשה ויאפשר לנו לחיות שם, היא תקוותנו האמיתית. אנו חייבים לחיות באמונה זו, וזה מה שאני הכי מאמין בו בלהט.
האם אתם יודעים עד כמה נפוץ החטא בימנו? בהשוואה לזמן המבול של נוח, החטאים בעולם הזה מתפשטים הרבה יותר במהירות. בזמן נוח, בראותו שמחשבותיו של האדם הם תמיד רעות, אלוהים החליט להחריב את העולם הראשון במבול, אמר לנוח לבנות תיבה, והושיע את אלה אשר נכנסו לתיבה הזו כשהאמינו לדבריו.
למרות שאלוהים אמר ללא ספק שהוא ישפוט את העולם הזה עם מים, רק משפחתו של נוח, שמונה נפשות האמינו בדברו. כך הם בנו את התיבה במשך יותר ממאה שנים, ונכנסו אליה כדי לברוח מהמבול. כאשר הם עשו כן, אלוהים החל לתת את דינו על העולם הראשון. לפתע פתאום התקדרו השמים, וגשם זלעפות החל לרדת. ייתכן שתוך שעה בלבד, המים הגיעו לגובה של קומה שלישית. כך היה גשום למשך 40 יום, וכל העולם שקע מתחת למים.
בדיוק כפי שנוח ומשפחתו נכנסו לתיבה בהאמינם שעולם חדש עומד להתחיל, אתם ואני חייבים לחיות את התקופה הזו באמונה. בדיוק כפי שהם יכלו לבנות תיבה במשך יותר ממאה שנים כיוון שהם האמינו באלוהים, אני מאמין שגם אנו חייבים להתמיד וללמד את הבשורה. אלוהים אמר לנוח,  "עשה לך תיבה " (בראשית 6:14). כתוב זה אומר לנו שכדי `להגן על אמונתנו,` אנו קודם צריכים להתמסר לישוע וללמד את הבשורה.
למרות שלנולדים מחדש יש תקווה, לאלה אשר לא מאמינים בבשורה אין תקווה. אלא רק ייאוש. בלי קשר לכך אם האנשים מאמינים בבשורת המים והרוח או לא, אנו עדיין חייבים להשמיע אותה להם באמונה. העידן הנוכחי הוא סוג הזמן שבו אנשים חייבים להאמין בהקדם האפשרי בבשורה האמיתית. אלה אשר יאמינו בבשורה אשר אנו מלמדים ימצאו שמחה, אך אלה אשר לא יאמינו בבשורה יקוללו. האחרונים – כלומר, אלה אשר לא מאמינים בבשורה – הם הטיפשים אשר יקבלו את העונש הנצחי ואשר ייזרקו לגיהינום.
אל תאבדו את תקוותכם. אם הצדיקים יאבדו אי פעם את תקוותם, רק מוות יחכה להם. אם לא תהייה לנו תקווה, לא יהיה לנו גם הרצון וגם לא העניין וגם לא כל סיבה אחרת להמשיך לחיות. הבה אם כן נחייה בתקווה.
בעידן של היום, אלה אשר מאמינים בישוע ואשר נולדו כך מחדש הם האנשים השמחים באמת. לבני האדם, התקווה היחידה שנשארה זה לקבל את מחילת החטאים – כלומר, אין שום תקווה אחרת מלבד לקבל את רוח הקודש. כאשר האנשים נמחלים מכל חטאיהם, יכולה להיות להם תקווה והם יכולים לחיות באושר לעד, אך אם לא נמחל להם, רק חורבן יחכה להם מפני שהם לא יקבלו את רוח הקודש.
מכיוון שקיבלתי את מחילת חטאיי אני יכול לחיות בעולם של היום עם תקווה. תקוותי ותפילתי שגם אתם תחיו את חייכם עם תקווה זו. אני מתפלל שלא תחברו את עצמכם למחשבות חסרות תועלת של חיי העולם הזה, אלא במקום זאת חיו את חייכם ככלות חכמות, תאהבו את עמיתכם הצדיקים האחים והאחיות, עזרו להם לעמוד בצורה איתנה במשיח, אל תאבדו את תקוותכם, חכו לחתן, ופגשו אותו כשיגיע בסופו של דבר כדי לקחתיכם.
אני מודה לאלוהים על שאפשר לנו לחיות בתהילתו.