[1-2] בני אדם נולדים חוטאים (מרקוס 7:20-23)

 

 

 

 

 

מִי הַסִּכּוּי הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר לְהִוָּשַׁע?

מִי שֶׁחוֹשֵׁב עַל עַצְמוֹ כַּחוֹטֵא הַגָּדוֹל בָּעוֹלָם

 

 

לִפְנֵי שֶׁאַמְשִׁיךְ, אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁאוֹל אוֹתְךָ שְׁאֵלָה. מָה אַתָּה חוֹשֵׁב עַל עַצְמְךָ? הַאִם אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁאַתָּה טוֹב מְאוֹד אוֹ רַע מְאוֹד? מָה דַּעְתְּךָ?

כָּל הָאֲנָשִׁים חַיִּים תַּחַת אַשְׁלוֹיּוֹתֵיהֶם. אַתָּה כַּנִּרְאֶה לֹא כָּל כָּךְ רָע כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב, וְגַּם לֹא כָּל כָּךְ טוֹב כְּמוֹ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב.

אָז מִי לְדַעְתְּךָ יַנְהִיג חַיֵּי אֱמוּנָה טוֹבִים יוֹתֵר? הַאִם אֵלֶּה הַמַּחְשִׁיבִים אֶת עַצְמָם כְּטוֹבִים, אוֹ אֵלֶּה שֶׁחוֹשְׁבִים עַל עַצְמָם כְּרָעִים?

אֵלֶּה שֶׁחוֹשְׁבִים עַל עַצְמָם כְּרָעִים. לָכֵן, מִי יוֹתֵר סָבִיר שֶׁיִּגָּאֵל: אֵלֶּה שֶׁחָטְאוּ יוֹתֵר אוֹ אֵלֶּה שֶׁחָטְאוּ רַק מְעַט? אֵלֶּה עִם הֲכִי הַרְבֵּה חֲטָאִים יוֹתֵר סָבִיר שֶׁיִּגָּאֲלוּ כִּי הֵם יוֹדְעִים שֶׁהֵם חוֹטְאִים. הֵם יְכוֹלִים לְקַבֵּל טוֹב יוֹתֵר אֶת הַגְּאֻלָּה שֶׁהֵכִין עֲבוּרָם יֵשׁוּעַ.

כַּאֲשֶׁר אָנוּ מִסְתַּכְּלִים עַל עַצְמֵנוּ בֶּאֱמֶת, אָנוּ יְכוֹלִים לִרְאוֹת שֶׁאָנוּ אֵינֶנּוּ אֶלָּא מַסּוֹת שֶׁל חֵטְא. מָהֵם בְּנֵי אָדָם? הָאֱנוֹשׁוּת הִיא `עַם כֶּבֶד עָוֹן, זֶרַע מְרֵעִים`. בְּיְשַׁעְיָהוּ 59, נֶאֱמַר שֶׁיֵּשׁ כָּל מִינֵי עֲווֹנוֹת בִּלְבַב הָאֲנָשִׁים. לָכֵן, הָאֱנוֹשׁוּת הִיא מַסַּת חֵטְא. אַךְ, אִם נְגַדִּיר אֶת הָאֱנוֹשׁוּת כְּמַסַּת חֵטְא, רַבִּים לֹא יַסְכִּימוּ. הַגְדָּרַת הָאָדָם כְּ`עַם כֶּבֶד עָוֹן, זֶרַע מְרֵעִים` הִיא הַהַגְדָּרָה הַנְּכוֹנָה. אִם נַבִּיט בְּעַצְמֵנוּ בְּכֵנוּת, נַגִּיעַ לַמַּסְקָנָה שֶׁאָנוּ רָעִים. אֵלֶּה הַיְשָׁרִים עִם עַצְמָם צְרִיכִים לְהַגִּיעַ לְאוֹתָהּ מַסְקָנָה.

נִרְאֶה שֶׁאֵין רַבִּים שֶׁיּוֹדוּ שֶׁהֵם אָכֵן מַסַּת חֵטְא. רַבִּים חַיִּים בְּנוֹחוּת כִּי הֵם אֵינָם מַחְשִׁיבִים אֶת עַצְמָם כְּחוֹטְאִים. מִכֵּיוָן שֶׁאָנוּ רְשָׁעִים, יָצַרְנוּ תַּרְבּוּת חוֹטֵאת. אִם הָיוּ רַבִּים הַמּוּדָעִים לַחַטָּאוּת שֶׁלָּהֶם, הֵם הָיוּ מְבֻיָּשִׁים מִדַּי מִלַּחֲטֹא. אוּלָם, מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ רַבִּים שֶׁאֵינָם מוּדָעִים לַחַטָּאוּת שֶׁלָּהֶם, הֵם אֵינָם חָשִׁים בּוּשָׁה מֵהַחֵטְא שֶׁלָּהֶם.

אַךְ מַצְפּוּנָם יוֹדֵעַ. לְכָל אָדָם יֵשׁ מַצְפּוּן בְּתוֹכוֹ, הַמַּזְהִיר אוֹתוֹ וְאוֹמֵר, "זֶה מְבִישׁ". אָדָם וְחַוָּה הִסְתַּתְּרוּ בֵּין הָעֵצִים לְאַחַר שֶׁחָטְאוּ. הַיּוֹם, הַרְבֵּה חוֹטְאִים מִסְתַּתְּרִים מֵאַחֲרֵי הַתַּרְבּוּת הַשְּׁפָלָה שֶׁלָּנוּ — תַּרְבּוּת הַחֵטְא. הֵם מַחְבִּיאִים אֶת עַצְמָם בֵּין חֲבֵרֵיהֶם הַחוֹטְאִים כְּדֵי לְהִמָּלֵט מִדִּינוֹ שֶׁל אֱלֹהִים.

אֲנָשִׁים מְרֻמִּים עַל־יְדֵי הָאַשְׁלָיוֹת שֶׁלָּהֶם עַצְמָם. הֵם חוֹשְׁבִים אֶת עַצְמָם קְדוֹשִׁים יוֹתֵר מֵאֲחֵרִים. הֵם זוֹעֲקִים בְּזַעַם: "אֵיךְ אָדָם יָכוֹל לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים כָּאֵלֶּה? אֵיךְ מַאֲמִין יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת? אֵיךְ יֶלֶד יָכוֹל לַעֲשׂוֹת זֹאת לְהוֹרָיו?" הֵם עַצְמָם חוֹשְׁבִים שֶׁהֵם לֹא הָיוּ עוֹשִׂים דְּבָרִים כָּאֵלֶּה.

חֲבֵרִים יְקָרִים, קָשֶׁה כָּל כָּךְ לְהַכִּיר אֶת הַטֶּבַע הָאֱנוֹשִׁי. אִם אָנוּ רוֹצִים בֶּאֱמֶת לְהִגָּאֵל, עָלֵינוּ קֹדֶם כֹּל לְהַכִּיר אֶת עַצְמֵנוּ כְּפִי שֶׁאָנוּ בֶּאֱמֶת. זֶהוּ תַּהֲלִיךְ שֶׁלוֹקֵחַ הַרְבֵּה זְמַן, וְיֵשׁ רַבִּים מֵאִתָּנוּ שֶׁלְּעוֹלָם לֹא יְגַלּוּ זֹאת עַד יוֹם מוֹתָם.

 

 

 

כֵּיצַד חַיִּים אֵלֶּה שֶׁאֵינָם מַכִּירִים אֶת עַצְמָם?

הֵם חַיִּים בְּנִסָּיוֹן לְהַסְתִּיר אֶת עַצְמָם.

 

לִפְעָמִים אָנוּ פּוֹגְשִׁים אֲנָשִׁים שֶׁבֶּאֱמֶת אֵינָם מַכִּירִים אֶת עַצְמָם. סוֹקְרָטֶס אָמַר: "הַכֵּר אֶת עַצְמְךָ". אוּלָם, רֹב הָאֲנָשִׁים אֵינָם יוֹדְעִים מַה יֵּשׁ בְּלִבָּם: רְצָחוֹת, גְּנֵבוֹת, חַמְדָנוּת, רִשְׁעוּת, מִרְמָה, זִמָּה, עַיִן רָעָה וְכוּ`.

יֵשׁ לוֹ אֶרֶס שֶׁל נָחָשׁ בְּלִבּוֹ אַךְ הוּא מְדַבֵּר עַל טוּב. זֶה מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהוּא נוֹלַד חוֹטֵא.

יֵשׁ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה אֲנָשִׁים בָּעוֹלָם הַזֶּה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים כֵּיצַד לְהַבִּיט בְּעַצְמָם. הֵם הוֹנוּ אֶת עַצְמָם וְחַיִּים אֶת חַיֵּיהֶם עֲטוּפִים בְּהוֹנָאוֹתֵיהֶם שֶׁלָּהֶם. הֵם מַשְׁלִיכִים אֶת עַצְמָם לַגֵּיהִנֹּם. הֵם הוֹלְכִים לַגֵּיהִנֹּם בִּגְלַל הוֹנָאוֹתֵיהֶם שֶׁלָּהֶם.

 

 

 

מַדּוּעַ הֵם הוֹלְכִים לַגֵּיהִנֹּם?

כִּי הֵם אֵינָם מַכִּירִים אֶת עַצְמָם.

 

הָבָה נִסְתַּכֵּל בְּמַרְקוֹס 7:21-23. "כִּי מִקֶּרֶב הָאָדָם מִלִּבּוֹ יֹצְאוֹת הַמַּחֲשָׁבוֹת הָרָעוֹת נָאֹף וְזָנֹה וְרָצוֹחַ. וְגָנוֹב וְאַהֲבַת בֶּצַע וְרִשְׁעָה וּרְמִיָּה וְזוֹלֲלוּת וְעַיִן רָעָה וְגִדּוּף וְזָדוֹן וְסִכְלוּת. כָּל־הָרָעוֹת הָאֵלֶּה מִקֶּרֶב הָאָדָם הֵן יוֹצְאוֹת וּמְטַמְּאוֹת אֹתוֹ." לֵב הָאָדָם מָלֵא מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ.

הָבָה נְדַמְיֵן שֶׁלִּבּוֹ שֶׁל אָדָם עָשׂוּי מִזְּכוּכִית וּמָלֵא עַד גְּדוֹתָיו בְּנוֹזֵל מְלֻכְלָךְ כָּלְשֶׁהוּ, כְּלוֹמַר, חֲטָאֵינוּ. מָה הָיָה קוֹרֶה אִם אָדָם זֶה הָיָה נָע קְדִימָה וְאָחוֹרָה? כַּמּוּבָן, הַנּוֹזֵל הַמְזוֹהָם (הַחֵטְא) יִשָּׁפֵּךְ בְּכָל מָקוֹם. כָּכָה, כָּל שֶׁהוּא יָזוּז לְכָאן וּלְכָאן הַחֵטְא הָיָה נִשְׁפָּךְ שׁוּב וָשׁוּב.

אָנוּ, שֶׁאֵינֶנּוּ אֶלָּא מַסּוֹת שֶׁל חֵטְא, חַיִּים אֶת חַיֵּינוּ בְּדִיּוּק כָּךְ. אָנוּ שׁוֹפְכִים חֵטְא בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר נֵלֵךְ. אָנוּ נֶחֱטָא כָּל חַיֵּינוּ כִּי אָנוּ מַסּוֹת שֶׁל חֵטְא.

הַבְּעָיָה הִיא שֶׁאֵינֶנּוּ מְבִינִים שֶׁאָנוּ מַסּוֹת שֶׁל חֵטְא וְשֶׁאָנוּ זֶרַע הַחֵטְא. אָנוּ גּוּשֵׁי חֵטְא וְהַחֵטְא מְלֵא בְּלִבֵּנוּ. זֶה מַה שֶּׁבְּנֵי אָדָם הֵם בֶּאֱמֶת.

גּוּש הַחֵטְא הַזֶּה מוּכָן לְהִשָּׁפֵּךְ. הַחֵטְא הָעִקָּרִי שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם הוּא שֶׁהֵם אֵינָם מַאֲמִינִים שֶׁהֵם, לְמַעֲשֶׂה, חוֹטְאִים מִטִּבְעָם; בִּמְקוֹם זֹאת, הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁאֲחֵרִים מוֹבִילִים אוֹתָם לַחֵטְא, וְלָכֵן הֵם מַרְגִּישִׁים שֶׁהֵם אֵינָם הָאֲנָשִׁים שֶׁבֶּאֱמֶת אֲשֵׁמִים בַּחֵטְא.

לָכֵן, גַּם כְּשֶׁהֵם פּוֹעֲלִים בְּחֵטְא, הֵם חוֹשְׁבִים שֶׁכָּל מַה שֶׁנִּדְרָשׁ הוּא לְנַקּוֹת אֶת עַצְמָם שׁוּב כְּדֵי לִמְחוֹק אֶת הַחֵטְא. הֵם מַמְשִׁיכִים לְנַקּוֹת אַחֲרֵי עַצְמָם, בְּכָל פַּעַם שֶׁהֵם חוֹטְאִים, אוֹמְרִים לְעַצְמָם שֶׁזֶּה לֹא בֶּאֱמֶת אַשְׁמָתָם. רַק הַאִם בִּגְלַל שֶׁנִּקִּינוּ אֶת הַחֵטְא שֶׁשָּׁפַכְנוּ, אֵינֶנּוּ מַשְׁפְּכִים אוֹתוֹ שׁוּב? נִצְטָרֵךְ לְהַמְשִׁיךְ לְנַגֵּב אֶת זֶה שׁוּב וָשׁוּב.

כַּאֲשֶׁר הַכּוֹס מְלֵאָה בְּחֵטְא, הִיא תַּמְשִׁיךְ לְהִשָּׁפֵךְ. אֵין טַעַם לְנַקּוֹת אֶת הַחוּץ. לֹא מְשַׁנֶּה כַּמָּה פְּעָמִים נְנַקֶּה אֶת הַחוּץ עִם הַמּוּסָר שֶׁלָּנוּ, זֶה חֲסַר תּוֹעֶלֶת כָּל עוֹד לְכֻלָּנוּ יֵשׁ אֶת הַכּוֹס הַמְּלֵאָה בְּחֵטְא.

אָנוּ נוֹלָדִים כֹּה מְלֵאִים בְּחֵטְא, עַד שֶׁלִּבֵּנוּ לְעוֹלָם לֹא יִהְיֶה רֵיק, לֹא חָשׁוּב כַּמָּה חֵטְא נִשְׁפּוֹךְ בַּדֶּרֶךְ. לָכֵן, אָנוּ מַמְשִׁיכִים לַחֲטֹא כָּל חַיֵּינוּ.

כַּאֲשֶׁר מִישֶׁהוּ לֹא מֵבִין שֶׁהוּא לְמַעֲשֶׂה גְּדוּשׁ חֲטָאִים, הוּא מַמְשִׁיךְ בִּנְסִיּוֹן לְהַחְבִּיא אֶת עַצְמוֹ. הַחֵטְא נִמְצָא בְּלִבּוֹת כָּל הָאֲנָשִׁים וְהוּא לֹא נֶעֱלָם עַל יְדֵי נִקּוּי הַחִיצוֹנִיּוּת. כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹפְכִים מְעַט חֵטְא, אָנוּ מְנַגְּבִים אוֹתוֹ עִם מַטְלִית כֵּלִים, כְּשֶׁאָנוּ שׁוֹפְכִים חֵטְא שׁוּב, אָנוּ מְנַגְּבִים אוֹתוֹ עִם מַגֶּבֶת, סְמַרְטוּט, וְאָז שָׁטִיחַ. אָנוּ מַמְשִׁיכִים לַחְשֹׁב שֶׁאִם רַק נְנַגֵּב אוֹתוֹ עוֹד פַּעַם אַחַת, הוּא יִהְיֶה נָקִי שׁוּב. אַךְ הַחֵטְא מַמְשִׁיךְ לְהִשָּׁפֵּךְ שׁוּב וָשׁוּב.

כַּמָּה זְמַן אַתָּה חוֹשֵׁב שֶׁזֶּה יִמָּשֵׁךְ? זֶה יִמָּשֵׁךְ עַד יוֹם מוֹתוֹ. בֶּן אָדָם עוֹשֶׂה חֲטָאִים עַד יוֹם מוֹתוֹ. זוֹ הַסִּבָּה שֶׁעָלֵינוּ לְהַאֲמִין בְּיֵשׁוּעַ כְּדֵי לְהִגָּאֵל. וּכְדֵי לְהִגָּאֵל, עָלֵינוּ לְהַכִּיר אֶת עַצְמֵנוּ.

 

מִי יָכוֹל לְקַבֵּל אֶת יֵשׁוּעַ בְּהַכָּרַת תּוֹדָה?

הַחוֹטְאִים הַמַּכִּירִים וּמְקַבְּלִים שֶׁעָשׂוּ חֲטָאִים רַבִּים

 

הָבָה נֹאמַר שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי אֲנָשִׁים שֶׁאֶפְשָׁר לְהַשְׁווֹת אוֹתָם לִשְׁתֵּי כּוֹסוֹת מְלֵאוֹת בְּנוֹזֵל מְלֻכְלָךְ כָּלְשֶׁהוּ. שְׁתֵּי הַכּוֹסוֹת מְלֵאוֹת בְּחֵטְא. אֶחָד מִסְתַּכֵּל עַל עַצְמוֹ וְאוֹמֵר: "הוֹ, אֲנִי אָדָם כֹּה חוֹטֵא." אָז הוּא מְוַותֵּר וְהוֹלֵךְ לְחַפֵּשׂ מִישֶׁהוּ שֶׁיּוּכַל לַעֲזֹר לוֹ.

אַךְ הָאַחֵר חוֹשֵׁב שֶׁהוּא לֹא כָּל כָּךְ רָשָׁע. הוּא לֹא יָכוֹל לִרְאוֹת אֶת מַסַּת הַחֵטְא בְּתוֹכוֹ וְחוֹשֵׁב שֶׁהוּא לֹא כָּל כָּךְ רָשָׁע. כָּל חַיָּיו, הוּא מַמְשִׁיךְ לְנַגֵּב רַק אֶת מַה שֶּׁנִּשְׁפַּךְ. הוּא מְנַגֵּב צַד אֶחָד, וְאָז אֶת הַצַּד הַשֵּׁנִי, עוֹבֵר בִּמְהִירוּת לַצַּד הַשֵּׁנִי.

יֵשׁ רַבִּים הַחַיִּים בִּזְהִירוּת כָּל חַיֵּיהֶם עִם חֵטְא בְּלִבָּם בְּנִסָּיוֹן לְהִמָּנַע מִלִּשְׁפֹּךְ אוֹתוֹ. אַךְ מַה הַתּוֹעֶלֶת בְּכָךְ, כָּל עוֹד יֵשׁ חֵטְא בְּלִבָּם? זְהִירוּת לֹא תְּקָרֵב אוֹתָם לְמַלְכוּת הַשָׁמַיִם. `לִהְיוֹת זָהִיר` מַצִּיב אוֹתְךָ בַּדֶּרֶךְ לַגֵּיהִנֹּם.

חֲבֵרִים יְקָרִים, `לִהְיוֹת זָהִיר` מוֹבִיל רַק לַגֵּיהִנֹּם. כַּאֲשֶׁר אֲנָשִׁים זְהִירִים, יִתָּכֵן שֶׁחֲטָאֵיהֶם לֹא יִשָּׁפְכוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה. אֲבָל הֵם עֲדַיִן חוֹטְאִים בְּתַחְפֹּשֶׂת.

מַה יֵּשׁ בְּלֵב הָאָדָם? חֵטְא? חֻסַּר מוּסָר? כֵּן! מַחְשָׁבוֹת רָעוֹת? כֵּן! הַאִם יֵשׁ גְּנֵבָה? כֵּן! יֻהֲרָה? כֵּן!

אָנוּ יוֹדְעִים שֶׁאָנוּ מַסּוֹת שֶׁל חֵטְא כַּאֲשֶׁר אָנוּ רוֹאִים אֶת עַצְמֵנוּ פּוֹעֲלִים בְּאֹפֶן חוֹטֵא וְרָשָׁע מִבְּלִי שֶׁלִּמְּדוּ אוֹתָנוּ לַעֲשׂוֹת זֹאת. כְּשֶׁאָנוּ צְעִירִים, יִתָּכֵן שֶׁלֹּא נִרְאֶה בְּבֵרוּר שֶׁאָנוּ מַסַּת חֵטְא.

אֲבָל מָה קוֹרֶה כְּשֶׁאָנוּ מִתְבַּגְּרִים? כְּשֶׁאָנוּ הוֹלְכִים לְתִיכוֹן, לְמִכְלָלָה וְכוּ`, אָנוּ מַתְחִילִים לְהָבִין שֶׁמַּה שֶׁבְּתוֹכֵנוּ הוּא חֵטְא. הַאִם זֶה לֹא נָכוֹן? בְּשָׁלָב זֶה, נִהְיֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי לְהַסְתִּיר אֶת זֶה. הַאִם זֶה לֹא נָכוֹן? אָנוּ מַמְשִׁיכִים לִשְׁפֹּךְ אֶת זֶה. אָז אָנוּ מִתְחָרְטִים. "אָסוּר לִי לַעֲשׂוֹת דְּבָרִים כָּאֵלֶּה." אַךְ אָנוּ מְגַלִּים שֶׁאֵי אֶפְשָׁר לְהִשְׁתַּנּוֹת בֶּאֱמֶת. מַדּוּעַ זֶה כָּךְ? כִּי כָּל אֶחָד מֵאִתָּנוּ נוֹלָד כְּמַסַּת חֵטְא.

אָנוּ לֹא נִהְיִים נְקִיִּים פָּשׁוּט עַל יְדֵי זְהִירוּת. מַה שֶׁאָנוּ צְרִיכִים לָדַעַת הוּא שֶׁאָנוּ נוֹלָדִים כְּמַסַּת חֵטְא כְּדֵי לְהִגָּאֵל לְגַמְרֵי. רַק חוֹטְאִים הַמְּקַבְּלִים בְּהַכָּרַת תּוֹדָה אֶת הַגְּאֻלָּה שֶׁהֵכִין יֵשׁוּעַ יְכוֹלִים לְהִוָּשַׁע.

אֵלֶּה הַחוֹשְׁבִים "לֹא עָשִׂיתִי הַרְבֵּה רַע וְלֹא חָטָאתִי הַרְבֵּה" אֵינָם מַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁוּעַ לָקַח אֶת כָּל חֲטָאֵיהֶם וְשֶׁהֵם מְיוֹעָדִים לַגֵּיהִנֹּם. עָלֵינוּ לָדַעַת שֶׁיֵּשׁ בְּתוֹכֵנוּ אֶת מַסַּת הַחֵטְא הַזֹּאת. כֻּלָּנוּ נוֹלַדְנוּ אִתָּהּ.

אִם מִישֶׁהוּ חָשַׁב: "לֹא עָשִׂיתִי הַרְבֵּה רַע, אִם רַק אוּכַל לְהִגָּאֵל מֵהַחֵטְא הַקָּטָן הַזֶּה," הַאִם הֵם יִהְיוּ חוֹפְשִׁיִּים מֵחֵטְא אַחַר כָּךְ? זֶה לְעוֹלָם לֹא יִתָּכֵן.

הָאָדָם שֶׁיִּגָּאֵל יוֹדֵעַ שֶׁהוּא מַסָּה שֶׁל חֵטְא. הוּא מַאֲמִין בֶּאֱמֶת שֶׁיֵּשׁוּעַ לָקַח אֶת כָּל חֲטָאָיו כְּשֶׁנִּטְבַּל בִּנְהַר הַיַּרְדֵּן וְשֶׁהוּא שִׁחְרֵר אוֹתָם מֵחֲטָאִים כְּשֶׁמֵּת בַּעֲבוּרָם.

בֵּין אִם אָנוּ נִגְאָלִים אוֹ לֹא, כֻּלָּנוּ חַיִּים בְּאַשְׁלָיָה. אָנוּ מַסּוֹת שֶׁל חֵטְא. זֶהוּ מִי שֶׁאֲנַחְנוּ. אָנוּ יְכוֹלִים לְהִגָּאֵל רַק אִם אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁוּעַ לָקַח אֶת כָּל חֲטָאֵינוּ.

 

 

 

מִי הוּא זֶה שֶׁמְּרַמֶּה אֶת אֲדֹנָי?

אֵלֶּה שֶׁמְּבַקְּשִׁים סְלִיחָה עַל חֲטָאֵי הַיּוֹם-יוֹם

 

אֱלֹהִים לֹא גָּאַל אֶת אֵלֶּה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם `מְעַט חֵטְא בִּלְבַד`. אֱלֹהִים אֲפִילוּ לֹא מַבִּיט בְּאֵלֶּה שֶׁאוֹמְרִים: "אֱלֹהִים, יֵשׁ לִי מְעַט חֵטְא זֶה." אֵלֶּה שֶׁאֱלֹהִים מַבִּיט בָּהֶם הֵם אֵלֶּה שֶׁאוֹמְרִים: "אֱלֹהִים, אֲנִי מַסָּה שֶׁל חֵטְא. אֲנִי הוֹלֵךְ לַגֵּיהִנֹּם. אָנָּא הוֹשַׁע אוֹתִי." הַחוֹטְאִים הַמֻּחְלָטִים שֶׁאוֹמְרִים: "אֱלֹהִים, אֲנִי אִוָּשַׁע רַק אִם אַתָּה תּוֹשִׁיעַ אוֹתִי. אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהִתְפַּלֵּל בְּחֲרָטָה כִּי רַק אֶחֱטָא שׁוּב. בְּבַקָּשָׁה, הַצֵּל אוֹתִי."

אלוהים מֵצִיל אֶת אֵלֶּה שֶׁלְּגַמְרֵי מִסְתַּמְּכִים עָלָיו לְחַלוּטִין. נִסִּיתִי גַּם תְּפִלַּת חֲרָטָה יוֹמִית. אַךְ תְּפִלּוֹת חֲרָטָה לְעוֹלָם אֵינָן מְשַׁחְרְרוֹת אוֹתָנוּ מֵחֵטְא. "אֱלֹהִים, אָנָּא רַחֵם עָלַי וְהוֹשַׁע אוֹתִי מֵחֵטְא." אֵלֶּה הַמִּתְפַּלְּלִים כָּךְ יִוָּשְׁעוּ. הֵם מַאֲמִינִים בִּגְאֻלַּת אֱלֹהִים, בִּטְבִילַת יֵשׁוּעַ עַל יְדֵי יוֹחָנָן הַמַּטְבִּיל. הֵם יִוָּשְׁעוּ.

אֱלֹהִים מַצִּיל רַק אֶת אֵלֶּה הַיּוֹדְעִים שֶׁהֵם מַסּוֹת שֶׁל חֵטְא, צֶאֱצָאֵי הַחֵטְא. אֵלֶּה הָאוֹמְרִים: "עָשִׂיתִי רַק חֵטְא קָטָן זֶה. אָנָּא סְלַח לִי עָלָיו," עֲדַיִן חוֹטְאִים וְאֱלֹהִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהוֹשִׁיעַ אוֹתָם. אֱלֹהִים מוֹשִׁיעַ רַק אֶת אֵלֶּה הַיּוֹדְעִים שֶׁהֵם אַךְ וְרַק מַסּוֹת שְׁלֵמוֹת שֶׁל חֵטְא.

בִּישַׁעְיָהוּ 59:1-2 כָּתוּב: "הֵן לֹא־קָצְרָה יַד־יְהוָה מֵהוֹשִׁיעַ; וְלֹא־כָבְדָה אָזְנוֹ מִשְּׁמוֹעַ. כִּי אִם־עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים, בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם; וְחַטֹּאותֵיכֶם, הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ."

מִכֵּיוָן שֶׁנּוֹלַדְנוּ כְּמַסַּת חֵטְא, אֱלֹהִים אֵינוֹ יָכוֹל לְהַבִּיט בָּנוּ בְּחִבָּה. זֶה לֹא מִכֵּיוָן שֶׁיָּדוֹ קְצָרָה אוֹ אָזְנוֹ כְּבֵדָה מִשְּׁמוֹעַ וְאֵינוֹ יָכוֹל לִשְׁמֹעַ אוֹתָנוּ מְבַקְּשִׁים אֶת סְלִיחָתוֹ.

אֱלֹהִים אוֹמֵר לָנוּ: "כִּי אִם־עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים, בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם; וְחַטֹּאותֵיכֶם, הִסְתִּירוּ פָנִים מִכֶּם מִשְּׁמוֹעַ." מִכֵּיוָן שֶׁיֵּשׁ לָנוּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה חֵטְא בְּלִבֵּנוּ, אֵינֶנּוּ יְכוֹלִים לְהִכָּנֵס לְמַלְכוּת הַשָׁמַיִם אֲפִילוּ אִם שַׁעֲרֵיהָ פְּתוּחִים לִרְוָחָה.

אִם אֲנַחְנוּ, שֶׁאֵינֶנּוּ אֶלָּא מַסַּת חֵטְא, הָיִינוּ מְבַקְּשִׁים סְלִיחָה בְּכָל פַּעַם שֶׁחָטָאנוּ, אֱלֹהִים הָיָה צָרִיךְ לַהֲרֹג אֶת בְּנוֹ שׁוּב וָשׁוּב. אֱלֹהִים אֵינוֹ רוֹצֶה לַעֲשׂוֹת זֹאת. לָכֵן, הוּא אוֹמֵר: "אַל תָּבוֹאוּ אֵלַי כָּל יוֹם עִם חֲטָאֵיכֶם. שָׁלַחְתִּי לָכֶם אֶת בְּנִי כְּדֵי לִגְאֹל אֶתְכֶם מִכָּל חֲטָאֵיכֶם. כָּל מַה שֶּׁעֲלֵיכֶם לַעֲשׂוֹת הוּא לְהָבִין כֵּיצַד יֵשׁוּעַ לָקַח אֶת חֲטָאֵיכֶם וְלִרְאוֹת אִם זוֹ הָאֱמֶת. אָז, הַאֲמִינוּ בִּבְשׂוֹרַת הַגְּאֻלָּה כְּדֵי לְהִוָּשַׁע. זוֹהִי הָאַהֲבָה הַגְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר שֶׁיֵּשׁ לִי אֲלֵיכֶם, יְצִירוֹתַי."

זֶה מַה שֶׁאֱלֹהִים אוֹמֵר לָנוּ. "הַאֲמִינוּ בִּבְנִי וְהִגָּאֲלוּ. אֲנִי, אֱלֹהֶיךָ, שָׁלַחְתִּי אֶת בְּנִי עַצְמִי לְכַפֵּר עַל כָּל חֲטָאָתֵיכֶם וַעֲוֹנוֹתֵיכֶם. הַאֲמֵן בְּבְנִי וְהִוָּשַׁע."

אֵלֶּה שֶׁאֵינָם יוֹדְעִים שֶׁהֵם מַסּוֹת שֶׁל חֵטְא מְבַקְּשִׁים רַק סְלִיחָה עַל חֲטָאֵיהֶם הַקְּטַנִּים. הֵם בָּאִים לְפָנָיו מִבְּלִי לָדַעַת אֶת הַכַּמּוּת וּמִשְׁקַל חֲטָאֵיהֶם הַנּוֹרָאִים וּמִתְפַּלְּלִים: "אָנָּא סְלַח עַל מְעַט הַחֵטְא הַזֶּה. לְעוֹלָם לֹא אֶעֱשֶׂה זֹאת שׁוּב."

הֵם גַּם מְנַסִּים לְרַמּוֹת אוֹתוֹ. אָנוּ אֵינֶנּוּ חוֹטְאִים פַּעַם אַחַת, אֶלָּא חוֹטְאִים בָּרֶצֶף עַד יוֹם מוֹתֵנוּ. נִצְטָרֵךְ לְהַמְשִׁיךְ לְבַקֵּשׁ סְלִיחָה עַד הַיּוֹם הָאַחֲרוֹן בְּחַיֵּינוּ.

לְהִסָּלַח עַל חֵטְא קָטָן אֶחָד לֹא יָכוֹל לִפְתֹּר דָּבָר כִּי אָנוּ חוֹטְאִים בְּכָל יוֹם מֵחַיֵּינוּ עַד שֶׁאָנוּ מֵתִים. לָכֵן, הַדֶּרֶךְ הַיְחִידָה שֶׁבָּהּ נוּכַל לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵחֵטְא הִיא עַל יְדֵי הַעֲבָרַת כָּל חֲטָאֵינוּ לְיֵשׁוּעַ.

 

מַהוּ הַמִּין הָאֱנוֹשִׁי?

מַסַּת חֲטָאִים

 

הַכְּתוּבִים הַקְּדוֹשִׁים מְתַעֲדִים אֶת חֲטָאֵי בְּנֵי הָאָדָם. בִּישַׁעְיָהוּ 59:3-8 כָּתוּב: "כִּי כַפֵּיכֶם נְגֹאֲלוּ בַדָּם, וְאֶצְבְּעוֹתֵיכֶם בֶּעָוֹן; שִׂפְתוֹתֵיכֶם דִּבְּרוּ־שֶׁקֶר, לְשׁוֹנְכֶם עַוְלָה תֶהְגֶּה. אֵין־קֹרֵא בְצֶדֶק, וְאֵין נִשְׁפָּט בֶּאֱמוּנָה; בָּטוֹחַ עַל־תֹּהוּ וְדַבֶּר־שָׁוְא, הָרוֹ עָמָל וְהוֹלֵיד אָוֶן. בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בִּקֵּעוּ, וְקוּרֵי עַכָּבִישׁ יֶאֱרֹגוּ; הָאֹכֵל מִבֵּיצֵיהֶם יָמוּת, וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה. קוּרֵיהֶם לֹא־יִהְיוּ לְבֶגֶד, וְלֹא יִתְכַּסּוּ בְּמַעֲשֵׂיהֶם; מַעֲשֵׂיהֶם מַעֲשֵׂי־אָוֶן, וּפֹעַל חָמָס בְּכַפֵּיהֶם. רַגְלֵיהֶם לָרַע יָרֻצוּ, וִימַהֲרוּ, לִשְׁפֹּךְ דָּם נָקִי; מַחְשְׁבוֹתֵיהֶם מַחְשְׁבוֹת אָוֶן, שֹׁד וָשֶׁבֶר בִּמְסִלּוֹתָם. דֶּרֶךְ שָׁלוֹם לֹא יָדָעוּ, וְאֵין מִשְׁפָּט בְּמַעְגְּלוֹתָם; נְתִיבוֹתֵיהֶם עִקְּשׁוּ לָהֶם, כֹּל דֹּרֵךְ בָּהּ, לֹא יָדַע שָׁלוֹם."

אֶצְבְּעוֹת הָאֲנָשִׁים מְגֹאָלוֹת בְּעָווֹן וְהֵם פּוֹעֲלִים לְרָעָה כָּל חַיֵּיהֶם. כָּל מַה שֶּׁהֵם עוֹשִׂים הוּא מַעֲשֵׂה רַע. וּלְשׁוֹנְכֶם `דִּבְּרוּ שֶׁקֶר`. כָּל מַה שֶׁיּוֹצֵא מִפִּינוּ הוּא שֶׁקֶר.

"מִדֵּי דַבְּרוֹ (הַשָּׂטָן) שֶׁקֶר יְדַבֵּר מִלִּבּוֹ" (יוֹחָנָן 8:44). אֲנָשִׁים שֶׁלֹּא נוֹלְדוּ מֵחָדָשׁ אוֹהֲבִים לוֹמַר: "אֲנִי אוֹמֵר לְךָ אֶת הָאֱמֶת. אֲנִי בֶּאֱמֶת אוֹמֵר לְךָ. מַה שֶּׁאֲנִי אוֹמֵר הוּא הָאֱמֶת." אַךְ בְּכָל זֹאת, כָּל מַה שֶּׁהֵם אוֹמְרִים הֵם שְׁקָרִים. זֶה כְּפִי שֶׁכָּתוּב. "מִדֵּי דַבְּרוֹ (הַשָּׂטָן) שֶׁקֶר יְדַבֵּר מִלִּבּוֹ."

אֲנָשִׁים בּוֹטְחִים בְּדִבְרֵי הֶבֶל וּמְדַבְּרִים שְׁקָרִים. הֵם הוֹרִים רַע וּמוֹלִידִים אָוֶן. הֵם מְבַקְּעִים בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי וְאוֹרְגִים קוּרֵי עַכָּבִישׁ. אֱלֹהִים אוֹמֵר: "הָאֹכֵל מִבֵּיצֵיהֶם יָמוּת, וְהַזּוּרֶה תִּבָּקַע אֶפְעֶה." הוּא אוֹמֵר שֶׁיֵּשׁ בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי בְּלִבְּךָ. בֵּיצֵי צִפְעוֹנִי! יֵשׁ רַע בְּלִבְּךָ. הִגָּאֲלוּ בְּאֱמוּנָה בְּבְשׂוֹרַת הַמַּיִם וְהַדָּם.

כְּשֶׁאֲנִי מַתְחִיל לְדַבֵּר עַל אֱלֹהִים, יֵשׁ אֲנָשִׁים שֶׁאוֹמְרִים: "אוֹי, בְּבַקָּשָׁה. אַל תְּדַבֵּר אִתִּי עַל אֱלֹהִים. בְּכָל פַּעַם שֶׁאֲנִי מְנַסֶּה לַעֲשׂוֹת מַשֶּׁהוּ, הַחֵטְא נִשְׁפָּךְ מִמֶּנִּי. הַחֵטְא פָּשׁוּט נִשְׁפָּךְ הַחוּצָה. אֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אֲפִילוּ צַעַד אֶחָד מִבְּלִי לִשְׁפֹּךְ חֵטְא בְּכָל מָקוֹם. אֵינִי יָכוֹל לִמְנוֹעַ זֶה. אֲנִי מָלֵא מִדַּי בְּחֵטְא. לָכֵן אַל תְּדַבֵּר אִתִּי עַל אֱלֹהִים."

אָדָם זֶה יוֹדֵעַ בְּוַדָּאוּת שֶׁהוּא רַק מַסַּת חֵטְא, אֲבָל הוּא פָּשׁוּט לֹא יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ בְּשׂוֹרָה שֶׁיְּכוֹלָה לְהוֹשִׁיעַ אוֹתוֹ. אֵלֶּה שֶׁיּוֹדְעִים שֶׁהֵם מַסּוֹת שֶׁל חֵטְא יְכוֹלִים לְהִוָּשַׁע.

לְמַעֲשֶׂה, כָּל אֶחָד הוּא בְּדִיּוּק כָּךְ. כָּל אֶחָד שׁוֹפֵךְ חֵטְא בְּרֶצֶף בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא הוֹלֵךְ. מִכֵּיוָן שֶׁכָּל בְּנֵי הָאָדָם הֵם מַסַּת חֵטְא, הֵם שׁוֹפְכִים חֵטְא לְלֹא הֶרֶף. הַדֶּרֶךְ לְהוֹשִׁיעַ מִישֶׁהוּ כָּזֶה הִיא בְּאֶמְצָעוּת כֹּחַ אֱלֹהִים. הַאִם זֶה לֹא מַדְהִים? אֵלּוּ הַשּׁוֹפְכִים אֶת חֲטָאֵיהֶם בִּזְמַן שֶׁהֵם עֲצַבְנִיִּים, שְׂמֵחִים אוֹ אֲפִלּוּ כְּשֶׁהֵם מַרְגִּישִׁים בְּנוֹחַ יִנָּצְלוּ רַק בְּאֶמְצָעוּת אֲדוֹנֵנוּ יֵשׁוּעַ. יֵשׁוּעַ בָּא לְהוֹשִׁיעַ אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה.

הוּא כִּפֵּר לְחַלוּטִין עַל חֶטְאֲךָ. דַּע אֶת עַצְמְךָ כְּמַסַּת חֵטְא וְהִוָּשַׁע.