כדי להיוולד מחדש, טבילתו של ישוע ומותו על הצלב משמעותיות במידה שווה. אנו איננו יכולים להגיד שאחד יותר חשוב מהשני. אך הבעיה היא שהרבה נוצרים בימנו יודעים רק על דמו של ישוע על הצלב. הם חושבים שנמחל להם מכיוון שהוא מת על הצלב. אך לא רק על ידי הצלב ישוע לקח את כל חטאי העולם. מכיוון שהוא ניטבל על ידי יוחנן המטביל ולקח את כל חטאי העולם על עצמו, מותו על הצלב היה למעשה פסק הדין על כל חטאנו.
להאמין בצלב ללא טבילתו של ישוע זה כמו לעלות קורבן לאלוהים בלי לסמוך את הידיים עליו. אלו שיגישו קורבן כזה לא יוכלו להיגאל מכיוון שזו הגשה לא חוקית שאלוהים לא יכול לקבל. אלוהים קרא למשה ודיבר איתו מאהל מועד: "אם עלה קרבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אוהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני יהוה. וסמך ידו על ראש העלה ונרצה לו לכפר עליו" (ויקרא3-1:4).
אלוהים הוא צדיק והוגן. הוא חוקק חוק צודק וטוב כדי לשטוף את חטאינו. כשאנו מגישים קורבן על פי החוקים כדי לכפר עלינו, הקורבן מתקבל על ידי אלוהים. בכל אופן אחת מהטעיות הכי נפוצות היא, שהרבה אנשים מאמינים שהם ינצלו רק אם יתוודו שישוע הוא מושיעם ועל אהבתם אליו. התנ"ך אומר: "והיה כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט (מעשי השליחים 2:21, אל הרומיים 10:13). אך הוא אומר לנו גם: "לא כל האומר לי אדוני אדוני יבוא במלכות השמיים כי אם העשה רצון אבי שבשמים" (מתי 7:21).
כדי להכיר בכך שישוע הוא המושיע אנו חייבים לדעת את חוקי הגאולה שאלוהים חוקק. אם היינו יכולים פשוט להיגאל על ידי האמונה בשמו של ישוע, לא הייתה סיבה כלשהי לכתבי הקודש לכתוב את שיטת הקורבן בתנ"ך ועל אלו שנוהגים לא על פי החוק במתי 7:21.
בכל אופן גאולת אלוהים כתובה בבירור בתנ"ך בדרך מושלמת ונפלאה. למעשה אנו יכולים לראות בבירור מספר ויקרא פרקים 4~3 שהחוטא כאשר הוא מקריב קורבן חטאת וקורבן פיוס, שם את ידיו על ראש הקורבן כדי להעביר את חטאיו על ראשו, הורג אותו ומתיז את דמו. הקרבת קורבן ללא סמיכת הידים והקרבת קורבן עם פגם היא שגויה ואינה יכולה לכפר.
דברי הברית הישנה והברית החדשה שווי ערך זה לזה (ישעיה 34:16). טבילתו של ישוע בירדן שווה לסמיכת ידי החוטא על ראש הקורבן בתנ"ך. כאשר הוא הוטבל על ידי יוחנן המטביל בירדן הוא אמר: "הניחה לי כי כן נאוה לשננו למלא כל הצדקה" (מתי 3:15).
"כל הצדקה" פירושה צדק והגינות. הוא התכוון לכך שהוא המתאים להיות הקורבן למען בני האדם ולהיטבל על ידי יוחנן המטביל באמצעות סמיכת הידיים על מנת לקחת את כל חטאי העולם בדרך הכי הוגנת, על פי שיטת הקרבת הקורבן המשלבת את סמיכת הידים והדם שאלוהים חוקק בתנ"ך. אם נאמין רק בצלב ולא בטבילה של ישוע. הפירוש יהיה שהוא מת לחינם ללא קשר לחטאינו, התוצאה תהיה הערכת דמו כלא נקי וכלא מסוגל לשטוף את חטאינו. (אל העבריים 10:29).
לכן דמו יהיה יעיל מאד לשטיפת החטאים בליבם של המאמינים רק אם הם יאמינו שכל החטאים הועברו עליו באמצעות סמיכת הידיים כאשר יוחנן המטביל הטביל אותו. יוחנן השליח העיד שאדם שגובר על העולם הוא מי שמאמין שישוע הוא בן האלוהים אשר בא על ידי מים ודם. ישוע בא על ידי מים ודם ולא רק על ידי מים או רק על ידי דם (הראשונה ליוחנן4- 5:6).
הוא הסביר לשליחיו על כל הדברים הנוגעים אליו בכל ספרי המקרא החל ממשה ודרך הנביאים והוכיח שקורבן החטא בברית הישנה זה הוא בעצמו. דוד אמר בתהילים: "אז אמרתי הנה באתי במגילת ספר כתוב עלי" (תהילים 40:7).
לכן, טבילתו אינה מבטלת את הצלב אך למעשה היא הבשורה של אלוהים שמשלימה ומקיימת את משמעות הצלב. זה גם מלמד אותנו שאנו לא נוכל להיגאל ללא טבילתו ודמו היקר של ישוע המשיח. משמעות הגאולה היא לקבל מחילת החטאים על ידי האמונה בטבילתו של ישוע ודמו על הצלב ולקבל את המתנה של רוח הקודש (הראשונה ליוחנן 5:8, מעשי השליחים 2:38).