יוחנן המטביל היה משרת האלוהים. הוא נולד שישה חודשים לפני ישוע ונובא במלאכי כנביא האחרון של התנ"ך: "זכרו תורת משה עבדי אשר ציותי אותו בחורב על כל ישראל חוקים ומשפטים. הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא. והשיב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם" (מלאכי4-6: 4).
כשישוע נולד, בני ישראל התעלמו מדברי הברית של אלוהים ועבדו עבודה זרה. הם העלו קורבנות עיוורים ופגומים והפכו את בית המקדש למקום עסקים. ישוע המשיח נובא בתורת משה ובנביאים. התורה נותנת לאדם ידע על החטא ומראה לו עד כמה הוא חוטא (אל הרומיים 3:20) אם לא מצייתים לדברים הכתובים בתורה ומבצעים אותם זהו חטא. בתנ"ך, החוטא שלא ציית לדברי התורה, הביא קורבן לפני המשכן ושם את ידיו על ראשו כדי להעביר את חטאיו עליו. לאחר מכן הכהן לקח קצת דם מהקורבן ושם אותו על קרנות המזבח השרוף ושפך את שאר הדם בבסיס המזבח.
בכל אופן, בני ישראל לא יכלו להעביר את כל חטאיהם דרך הקורבן היומי. לכן אלוהים קבע חוק למענם, את יום הכיפורים. ביום הזה, היום העשירי של החודש השביעי, אלוהים סלח על כל חטאי השנה שלהם. ביום הכיפורים אהרון הכהן הגדול היה לוקח שני שעירים, אחד לאלוהים ואחד לשעיר לעזאזל והיה סומך את ידיו על ראש השעיר המיועד לאלוהים כדי להטיל את כל חטאי השנה של בני ישראל עליו, הורג אותו, לוקח את דמו ושופך אותו שבע פעמיים על ולפני כסא הרחמים. כאשר הוא סיים לכפר בקודש הוא הגיש את השעיר האחר, סמך את ידיו על ראש השעיר החי, התוודה על כל חטאי השנה של בני ישראל, הטיל אותם עליו ושלח אותו למדבר בידי אדם מתאים. בדרך זו, בני ישראל יכלו להיגאל מחטאי השנה שלהם.
בכל אופן, הקורבן לפי התורה לא יכל להפוך את אלו שהקריבו אתו כל שנה למושלמים. זה היה רק צל של הדברים הטובים (המשיח) העתידים לבוא. אך בני ישראל לא חיכו לישוע המשיח המושיע ובמקום זאת עבדו אלוהים אחרים והתעלמו מדברי הנביאים שבברית הישנה.
לכן, אלוהים ניבא שהוא ישלח את יוחנן המטביל כדי להחזיר את לב הישראלים אליו ולהכין את ליבם לקבלת ישוע המשיח. לפני שיוחנן הטביל את ישוע הוא העניק טבילת של חזרה בתשובה לבני ישראל במדבר יהודה. מטרתו הייתה להטבילם במים ולהדריכם להאמין ולחפש את ישוע אשר יטבל על ידיו באמצעות סמיכת הידיים כדי לקחת את כל חטאי עולם, ויצלב כדי להצילם מכל חטאיהם. הוא אמר שישוע יבוא ויקח את כל הקורבנות הלא מושלמים ויגיש קורבן אחד בשביל כל הזמנים, בדיוק כפי שבני ישראל נגאלו על ידי הגשת קורבן ללא פגם, סמיכת הידים עליו ושחיטתו על פי שיטת הקורבן בתנ"ך. הרבה מבני ישראל התוודו על חטאיהם, חזרו בתשובה והוטבלו על ידיו. "חזרה בתשובה" פירושה "להחזיר את הנפש לאלוהים". הם באו ליוחנן, נזכרו בחוקי התנ"ך והתוודו שהם רק יחטאו עד יום מותם ובהתאם לתורה לא יוכלו להיכנס למלכות שמיים בגלל חטאיהם. הם החזירו את נפשותיהם לישוע המשיח שלקח את כל חטאיהם אחת ולתמיד ופתח להם שער למלכות שמים. הטבילה שיוחנן המטביל נתן לבני ישראל הייתה כדי לתת להם הזדמנות להתוודות עד כמה הם חוטאים בחייהם, לחזור בתשובה ולחפש את ישוע המשיח שעתיד להיטבל על ידיו, הכהן הגדול ונציגם של כל בני האדם, ויצלב כדי להצילם מכל חטאיהם. זוהי החזרה בתשובה התנ"כית האמיתית. לכן יוחנן קרא לאנשים: "הן אנכי טובל אתכם במים לתשובה והבא אחרי חזק ממני אשר קטנתי משאת נעליו והוא יטבל אתכם ברוח הקדוש ובאש" (מתי 3:11).
יוחנן המטביל החזיר את נפשותיהם של האנשים לישוע והעיד שישוע לקח את כל חטאי העולם (יוחנן 1:29) ומת כקדוש.