በኮቪድ-19 እና በዓለም አቀፉ የመላላኪያ አገልግሎት መዛባት ምክንያት ‹ነጻ የታተመ መጽሐፍ አገልግሎታችንን› ለጊዜው አቋርጠናል፡፡
በዚህ ሁኔታ ምክንያት በዚህ ጊዜ መጽሐፎቻችንን ለእናንተ መላክ አንችልም፡፡
ይህ ወረርሽኝ በቅርቡ እንዲያበቃና የፖስታ አገልግሎት እንዲጀምር ጸልዩ፡፡
ይህ ወረርሽኝ በቅርቡ እንዲያበቃና የፖስታ አገልግሎት እንዲጀምር ጸልዩ፡፡
נושא 10: התגלות
[2-2] האמונה היכולה לאמץ מות קדושים (חזון יוחנן 2:1-7)
( חזון יוחנן 2:1-7 )
לרובנו, מות קדושים הוא צירוף מילים לא מוכר, אך בשביל אלה אשר גדלו לא בתרבות נוצרית, זה זר אף יותר. ללא ספק, צירוף המילים "מות קדושים" הוא לא צירוף שאנו נתקלים בו לעיתים קרובות בחיי היומיום שלנו; אנו מרגישים מנותקים ומרוחקים מצירוף מילים זה, כיוון שזה לגמרי סוריאליסטי בשבילנו לדמיין באופן ממשי את מות הקדושים שלנו. בכל זאת, פרק 2 ו 3 של ספר חזון יוחנן מדבר על מות הקדושים הזה, ומדברו אנו חייבים ליסד את האמונה של מות הקדושים בליבנו – כלומר, אמונה אשר עימה נוכל למות מות קדושים.
קיסרי רומי היו השליטים האבסולוטיים של עמם. בהפעילם כוח אבסולוטי על נתיניהם, האנשים לא יכלו לעשות כל דבר אשר ליבם חפץ. בעריכתם ובנצחונם הרבה מלחמות, קיסרי רומי הכניעו מספר עצום של מדינות תחת שלטונם, והעשירו את עצמם על ידי המיסים אשר שולמו על ידי האומות הכבושות. כיוון שלא הפסידה אפילו במלחמה אחת, האומה הקטנה גדלה והפכה לאחת האימפריות הגדולות בעולם. רק השמים היו הגבול לכוח אשר הפעילו הקיסרים שלה. כוחם היה כה גדול עד שבסופו של דבר האנשים עבדו אותם כאלוהים חיים.
זה לא היה מקרה בלתי רגיל, לדוגמא, שהקיסרים בנו פסלים בדמותם והאנשים השתחוו להם. בשביל הקיסרים אשר הצהירו על עצמם שהם אלוהים, התפשטות המאמינים בישוע לא הייתה יכולה להיות שום דבר מלבד איום על כוחם הגדול. בהוציאם מחוץ לחוק את אסיפות הנוצרים, הם נקטו במדיניות של דיכוי ורדפו, עצרו, כלאו, ולבסוף אף הוציאו אותם להורג על אמונתם. עקב הרקע ההיסטורי הזה, הנוצרים הקדומים בבורחם מהרדיפה, ירדו למחתרת למקומות כמו מערכות קבורה, ורדיפה זו היא אשר הניחה את הבסיס שלהם לאמץ את מות הקדושים כדי להגן על אמונתם הצדיקה.
כך הקדושים המעונים הופיעו בתקופת הכנסיה הקדומה. הקדושים של הזמן ההוא, כמובן, לא מתו מות קדושים פשוט כדי לסרב להכיר בריבונותו של השליט. הם הכירו בריבונותו הגשמית, אך הם לא קיבלו יותר את הריבונות אשר הכריחה אותם לעבוד בן אנוש כאלוהים ולנטוש את ישוע המשיח מליבם, אפילו במחיר חייהם. הקיסרים הרומים הורו לנוצרים להתכחש לישוע המשיח ולעבוד אותם לא רק כקיסרים אלא גם כאלוהים. בהיותם לא מסוגלים ולא רוצים להיכנע לדרישות שכאלה, הנוצרים הקדומים המשיכו להירדף ולמות מות קדושים בהגנה על אמונתם, עד שצו מילאנו ב 313 לספירה הביא להם לבסוף חופש דת. כמו אבות האמונה לפנינו, אנו גם נעדיף למות מוות צדיקים מאשר לנטוש את אמונתנו.
הקטע אודות שבעת הקהילות אשר באסיה הקטנה אינו רק תיאור הנסיבות והמצב בזמן ההוא, אלא הוא גם גילוי על העולם שיבוא. בתוכו נמצא ההתגלות שמשרתי האלוהים ימותו מות קדושים כדי להגן על אמונתם. בדיוק כמו בזמן של קיסר רומי, יגיע הזמן בו שליט אבסולוטי יופיע בגרסה המודרנית של קיסר רומי, יכניע את כולם תחת שלטונו העריץ, יעשה אלילים בדמותו, ידרוש מכולם להשתחוות להם, ויצווה שיעבדו אותו כאלוהים. אין זה כה רחוק מזמננו, וכאשר התקופה הזו תגיע, הרבה קודשים ילכו בעקבות המאמינים של הכנסיה הקדומה, וימותו מות קדושים.
לכן אנו חייבים לשמור בליבנו את דבר האזהרה שאדונינו נתן לשבע הקהילות אשר באסיה. כשהוא מברך, מעודד ומזהיר את שבע הקהילות אשר באסיה, אלוהים הבטיח להם ש"המנצח יאכל מעץ החיים, אשר הוא באמצע גן העדן של אלוהים," ויקבל את "כתר החיים," "המן הגנוז לאכילה," כוכב הבוקר," ועוד! זוהי הבטחה נאמנה של אלוהים. לאלה אשר ינצחו באמצעות מות הקדושים שלהם, הוא ייתן את כל הברכות הנצחיות של גן עדן.
כיצד אם כן יכלו הקדושים של הכנסיה הקדומה לעמוד בפני מות הקדושים שלהם? הדבר הראשון שאנו חייבים לזכור, שאלה אשר יכלו למות מות קדושים היו משרתי האלוהים וקדושיו. לא כל אחד יכול למות מות קדושים. רק אלה המאמינים בישוע כמושיעם, אינם נכנעים תחת רדיפה, מחזיקים באמונתם ובוטחים בישוע, יכולים למות מות קדושים.
יוחנן השליח, אשר אנו רואים אותו כאן נוזף בקהל אפסוס בגלותו באי פטמוס, היה האחרון אשר חי מתוך תריסר השליחים של ישוע. כל שאר השליחים מתו כבר מות קדושים כמו קדושים אחרים. מבחינה היסטורית, הקדושים של שבע הקהילות אשר באסיה היו רק מעטים מתוך מספר עצום של נוצרים אשר מתו מות קדושים עד 313 לספירה. בהרגישם את הרדיפה של הרשויות הרומיות, הם ירדו למחתרת, חפרו מערות כדי לברוח מרודפיהם והתאספו בבתי קברות תת קרקעיים הידועים כקטקומבה כדי לעבוד את האל – באמצעות כל זה ומעבר לכך, הם מעולם לא בגדו באמונתם ואימצו ברצון את מות הקדושים שלהם.
המשרתים והקדושים של שבע הקהילות אשר באסיה, כולל קהילת אפסוס, למרות שננזפו על ידי אלוהים כאן, גם מתו מות קדושים. מה שאפשר להם למות מות קדושים הייתה אמונתם בישוע. הם כולם האמינו שישוע היה האלוהים, שהוא לקח את כל חטאיהם, ושהוא היה הרועה אשר יוליך אותם למלכות אלף השנים ולשמים והארץ החדשים. אמונה זו וההכרה בתקווה אפשרה להם לגבור על כל הפחד והכאב של המוות הנגרם ממות הקדושים שלהם.
אנו חיים עתה בסוף הזמנים. אין זה כה רחוק שהעולם יתאחד תחת רשות אחת ושליט אשר יפעיל כוח בלתי מוגבל יופיע. השליט המוחלט הזה, כפי שכתוב בחזון יוחנן פרק 13, יאיים על חייהם של הקדושים וידרוש מהם לוותר על אמונתם. אך אנו, הקדושים של סוף הזמנים, נהיה מסוגלים להתגבר על איומיו וכפייתו, ונגן על אמונתנו באמצעות מות הקדושים שלנו, כיוון שיש לנו אותה אמונה כמו לכנסיה הקדומה.
בפסוקים 4-5 אלוהים גער בקהל אפסוס ואמר, "אך יש לי עליך כי עזבת את אהבתך הראשונה. זכור איפה אי מזה נפלת ושובה ועשה מעשיך הראשונים ואם לא הנני בא עליך מהר ונסחתי מנורתך ממקומה אם לא תשוב." מה המשמעות של זה? המשמעות היא שקהילת אפסוס עזבה את בשורת המים והרוח. כל הקדושים של הכנסיה הקדומה, כולל אלה של קהילת אפסוס, האמינו בבשורת המים והרוח. זה היה מכיוון ששליחי ישוע הפיצו לכולם ולימדו את בשורת המים והרוח. לפיכך הבשורה שהקודשים של הזמן ההוא קיבלו הייתה הבשורה השלמה, ולא בשורה כוזבת, מעשי ידי אנוש המאמינה רק בדם על הצלב.
אך נאמר כאן שמשרת קהילת אפסוס עזב את אהבתו הראשונה. המשמעות היא שהמשרת של קהילת אפסוס נטש את בשורת המים והרוח בשרתו בכנסיה. זוהי הסיבה שישוע אמר שהוא יסיר את המנורה ממקומה אלא אם כן הוא יחזור בתשובה. המשמעות של להסיר את המנורה ממנו היא שרוח הקודש לא תוכל יותר לפעול בקהל אפסוס.
למעשה בשביל משרת קהילת אפסוס, לחזור לבשורת המים והרוח לא היה דבר כה קשה לעשות. אך זו הייתה הבעיה הקטנה שלו. מה שהכניס אותו לצרות היה שבעוד שהוא האמין בבשורת המים והרוח בליבו, הוא לא הצליח ללמד מה שהוא האמין. הוא קיבל לקהילתו את כל אלה אשר רק התוודו שישוע הוא מושיעם, אפילו אם הם לא האמינו בבשורת המים והרוח, כאשר למעשה וידוי על אמונה בבשורת המים והרוח משמעותו בשביל המאמינים להכין את מות הקדושים שלהם.
לפיכך, הוא קיבל, במילים אחרות, את כל אלה אשר באו לקהלו בלי קשר אם יש להם או אין להם אותה אמונה באלוהים ובבשורת המים והרוח. מכיוון שכניסה לקהל האלוהים דורשת הקרבה עצמית גדולה כל כך, ומכיוון שמשרת קהילת אפסוס חשש שמא ההקרבה הזו תמנע מהרבה אנשים מלהיכנס לכנסיה, הוא נכשל בהוראת האמת המוחלט במונחים מדויקים.
אך מכיוון שרוח הקודש אינה יכולה לשכון היכן שהאמת לא נמצאת, אלוהים אמר שהוא יסיר את המנורה. אין זה בגלל חוסר העבודה של המשרתים והקדושים של קהל אפסוס שאלוהים אמר שהוא יסיר את הכנסיה; אדרבה, הוא התכוון שהוא אינו יכול יותר לשכון בקהל כיוון שהאמת לא נמצאת שם יותר.
הדרישה המוחלטת היא שכנסיות האלוהים ילכו אחר בשורת המים והרוח. המשרתים וקדושי האלוהים חייבים לא רק להאמין בבשורת המים והרוח אלא גם להשמיע וללמד אותה בדיוק ובמונחים מוחלטים, כיוון שרק על ידי הבשורה הזו אנו יכולים למצוא את אהבתו של אלוהים, חסדו, ואת ברכותיו לנו.
במקום ללמד את הבשורה הזו, משרת קהילת אפסוס קיבל לתוך קהלו את אלה אשר האמינו רק בדם על הצלב. אך אפילו בשביל המשרתים שנולדו מחדש, הקדושים, או הקהל, להאמין אך לא ללמד את בשורת המים והרוח אשר לקחה את כל חטאינו עם טבילת ישוע ודמו על הצלב, תהפוך את כל פעולותיו של אדונינו לחסרות תועלת.
אף על פי שייתכן שיש לנו חסרונות בעיניו של ישוע, אם נאמין בבשורת המים והרוח ונשמיע אותה, ישוע ישכון ויפעל בתוכנו כרוח הקודש. אפילו אם משרתי האלוהים או הקדושים מלאים בחסרונות, ישוע יכול ללמד ולהדריך אותם באמצעות דברו. בכנסיית בשורת המים והרוח נמצאת רוח הקודש, ונוכחותה של רוח הקודש משמעותה שכנסייה זו היא קדושה.
קדושה לא יכולה להיות למשרתי האלוהים או לקדושים אם הם לא מלמדים יותר את בשורת המים והרוח. ייתכן שהם יהיו מסוגלים להגיד שאין להם יותר חטאים, אך קדושה אינה יכולה להימצא היכן שבשורת המים והרוח אינה נלמדת.
בשורת המים והרוח הזו היא הבשורה שהקדושים של הכנסיה הקדומה האמינו בה, הבשורה אשר מצהירה שישוע בא אל הארץ הזו כדי להושיע את בני האדם על ידי לקיחת כל חטאי העולם עם טבילתו וסילק אותם עם מותו על הצלב. הוא לקח את כל חולשותינו וחסרונותינו עם טבילתו. אלוהים לקח את כל חטאי חולשותינו וחסרונותינו ונעשה לרעה צאננו הנצחי.
בהיותנו כה מבורכים בשפע, כיצד יכול מישהו להחליף את אדונינו בקיסר רומי ולעבוד בן תמותה כאילו היה אלוהיו? כיוון שחסד האלוהים היה כה גדול וכה שופע, לא פיתויים ולא איומים של קיסר רומי יכלו לגרום לקדושים להתכחש לאהבתו, וברצון רב הם אימצו את מות הקדושים שלהם כדי להגן על אמונתם. הם זלזלו גם באיומים אשר ניסו לאלצם להתנכר לאמונתם וגם לנסיונות למנות אותם לפקידי ציבור על מנת לפתותם לזנוח את אמונתם למען תועלת חומרית. שום דבר לא יכל לגרום להם להתנכר לאמונתם ולנטוש את אלוהיהם, והנאמנות הנצחית הזו היא אשר אפשרה להם למות מות קדושים.
לב הקדושים המעונים היה מלא באסירות תודה לחסד ואהבה של אלוהים אשר גאל אותם מחטאיהם באמצעות בשורת המים והרוח. אלה אשר אמונתם לא יכלה לבגוד באהבתו של אלוהים אשר גאל אותם לנצח מחטאיהם, אימצו את מות הקדושים על פני בגידה. הזמן יגיע כאשר, בדיוק כמו קיסר רומי אשר דרש מהקדושים של הכנסיה הקדומה להכיר באלוהותו ולעבוד אותו כאלוהים, אנו גם, נדרש להתנכר לאמונתנו. כאשר זה יקרה, אנו חייבים ללכת בעקבות אבות האמונה ולהגן על אמונתנו עם מות קדושים.
למרות שאנו מלאים בחסרונות, אלוהים אהב אותנו כל כך שהוא לקח את כל חסרונותינו ואת חטאינו על עצמו. לא משנה עד כמה לא טובים היינו לפני תהילתו, הוא קיבל אותנו לזרועותיו. לא רק שהוא חיבק אותנו, אלא הוא גם פתר לנו את כל בעיות החטאים והחורבן ועשה אותנו לילדיו ולכלותיו לנצח. זוהי הסיבה שאנו לעולם לא נוכל לבגוד באמונתנו בו, וזוהי גם הסיבה שברצון ובשמחה נוודא את מות הקדושים שלנו למען שמו. מות קדושים זה להגן על האהבה הראשונה אשר אלוהים נתן לנו. אין זה תוצר של מאמצינו האנושיים, אלא של אמונה בעובדה שאלוהים נתן לנו את כל ברכותיו למרות חולשותינו וחסרונותינו. לא על ידי כוח הרצון שלנו אנו יכולים למות מות קדושים, אלא על ידי אמונתנו בגדולתו של אלוהינו.
יש כמובן, אנשים אשר מתו למען מדינתם או אידאולוגיה. לאנשים אלה היה שכנוע עמוק במה שהם מאמינים שהוא הדבר הנכון, ואפילו הם היו מוכנים לתת את חייהם למענו. אך מה לגבינו? כיצד ילדי האלוהים אשר נולדו מחדש על ידי המים והרוח באמצעות אמונתם בישוע המשיח ימותו מות קדושים? אנו יכולים למות מות קדושים כיוון שאנו כה אסירי תודה לבשורת המים והרוח אשר אלוהינו אהב והושיע אותנו. כיוון שאלוהים קיבל אותנו למרות חסרונותינו העצומים, כיוון שהוא נתן לנו את רוח הקודש, כיוון שהוא עשה אותנו לעמו ובירך אותנו בחיים נצחיים בנוכחותו, אנו לעולם לא נוכל לנוטשו.
אלוהים הבטיח לנו גם את השמים והארץ החדשים ורק בשביל תקווה זו בלבד איננו יכולים לנוטשו. לא משנה מה יקרה – אפילו אם אנטיכריסטוס יאיים וירדוף אותנו עד מוות בסוף הזמנים – לעולם לא נוכל להתכחש לאדונינו ולבשורת המים והרוח שלו. אפילו אם ניגרר לרגלי אנטיכריסטוס ונוצא להורג, לעולם לא נוכל לבגוד בחסד ובאהבתו של אלוהים אשר הושיעו אותנו. כפי שהפתגם אומר, אפילו "על גופתנו המתות" לא נבגוד בישוע. ייתכן שנאלץ לעשות דברים אחרים, אך יש דבר אחד אשר לעולם לא נכנע לו : לעולם לא נעזוב או נבגוד באהבתו של ישוע אשר הושיע אותנו.
האם אתם חושבים שאנטיכריסטוס ירחם עלינו כיוון שיש לנו חסרונות? כמובן שלא! לא יהיה אכפת לו! אך אדונינו עשה אותנו לשלמים ומושלמים על ידי שלקח את כל בעיותינו ונשפט במקומנו, בלי קשר לכמה חלשים ופגומים אנו. זוהי הסיבה מדוע איננו יכולים לעזוב את אהבת הישועה של ישוע אשר גאל אותנו באמצעות בשורת המים והרוח, ומדוע איננו יכולים לנטוש את אמונתנו באהבתו הראשונה. שום דבר לא יכול להינטש אלא אם כן אנו נוטשים אותו קודם בליבנו.
באותו אופן, אם נשמור על אמונתנו עמוק בליבנו, נוכל להגן על אמונתנו ממש עד הסוף, ולא משנה עד כמה איומים, פיתויים או כפייה יבאו עלינו. אם נדע בליבנו את אהבתו היקרה של אלוהים אלינו, ואם נחזיק באהבה זו עד הסוף, נוכל להגן על בשורת המים והרוח עד הימים האחרונים. לאלה אשר מתהלכים באמונה, אימוץ מות הקדושים הוא לעולם לא קשה.
כולנו חייבים לחשוב ברצינות על סיכוינו למות מות קדושים. מות קדושים אינו רק כאב מתמיד וסבל. גופנו הוא כזה שאפילו דקירה הכי קטנה של מחט יכולה לגרום לכאב בלתי נסבל. לשאת סבל כזה של הגוף הוא לא מה שמות קדושים הוא. אדרבה, מות קדושים הוא למסור את חייכם. לא רק נשיאת סבל פיזי אלא למעשה מסירת החיים של בן האדם, זה מה שמות קדושים הוא. כאשר אנטיכריסטוס ידרוש שאנו נקרא לו ונעבד אותו כאלוהים, אנו נתנגד עד מותנו. מכיוון שישוע הוא אלוהינו ורק לו מגיע שנעבוד אותו, הולם אותנו למות מות קדושים כדי להגן על שמו. איננו יכולים לשנות את האמונה הזו בשום דבר אחר.
האם אנטיכריסטוס אשר מתכחש לאלוהים ודורש שיעבדו אותו כאלוהים, ראוי באמת שיעבדו אותו כך? כמובן שלא! רק לאלוהים יש את הכוח לברוא את העולם והיקום. רק לו לבד יש את הכוח על פני החיים והמתים, הוא בעצמו ללא פגם, חף מחטא וצדיק גמור לפני כל הבריות, ורק לו יש את הכוח לקחת את כל חטאי העולם. מה אם כן לגבי אנטיכריסטוס? הדבר היחידי שיש לאנטיכריסטוס הוא כוח גשמי. זוהי הסיבה מדוע איננו יכולים להחליף את אדונינו בו, ומדוע לעולם איננו יכולים לבגוד באמונתנו באלוהים הכל יכול.
אלוהים הוא האחד אשר ללא ספק יעשה אותנו שמחים לנצח. הוא יקים לתחייה את אלה אשר נעשו לחפי חטא על ידי האמונה בישוע המשיח, בגוף מפואר, ויפתח את השערים למלכות אלף השנים ולשמים והארץ החדשים. אך אלה אשר ישתחוו לפני אנטיכריסטוס יעמדו בפני עונש נצחי ויושלכו לגיהינום יחד עם השטן. זה יהיה הדבר הטיפשי ביותר לעשותו אם נזרוק את השמחה הנצחית שלנו ונעמוד לצד אנטיכריסטוס בגלל חששנו מכאב ארעי וסבל. ביודעם את האמת, אלה המאמינים בבשורת המים והרוח בליבם יתיצבו באומץ נגד אנטיכריסטוס, ימותו מות קדושים, ויקבלו שמחה נצחית כגמול על הקרבתם.
אתם ואני, כולנו עומדים למות מות קדושים. אל תטעו: כאשר תקופת הסוס השחור תסתיים, תקופת הסוס הירקרק תגיע ואז אנטיכריסטוס יופיע והמכות של שכעת השופרות יתחילו. אנטיכריסטוס ללא ספק יופיע, אנו הקדושים ללא ספק נמות מות קדושים, עם תחייתנו ללא ספק נילקח, וללא ספק נכנס למלכות של אלף שנים. זוהי הסיבה מדוע כולנו נמות מות קדושים מרצון כאשר אנטיכריסטוס ירדוף אותנו ויבקש להורגנו.
אחד מסרטי הקלסיקה מתאר הרבה נוצרים אשר נתנו את חייהם כדי להגן על אמונתם ושרו הלל אפילו שהוצאו להורג. הסרט בעצמו הוא פיקציה אך הרקע ההיסטורי שלו הוא כולו אמת – כלומר, הרבה נוצרים אכן נתנו את חייהם כדי להגן על אמונתם. מדוע הם נהגו כך? כיוון שמה ששלטונות רומא דרשו מהם – להתכחש לאלוהים, לעבוד אלוהים אחרים במקום, ולהיפטר מאמונתם – לא היה משהו אשר הם יכלו לקבל.
אם הם היו משנים את אלוהיהם כפי שנדרשו על ידי קיסר רומי, הם היו משנים הכל. הקיסר היה נעשה לאלוהיהם, היה משעבד אותם תחת עריצותו, והם היו מתים בקרב ככלי משחק. הם לא היו מסוגלים להיגאל מחטאיהם, ולא היו מסוגלים להיכנס לשמים ולארץ החדשים. זוהי הסיבה מדוע הם לא יכלו לבגוד באמונתם ובמקום זאת העדיפו לעמוד בפני מותם הבטוח בשמחה והלל. הם יכלו לשיר הלל לישוע אפילו כאשר הם מתו כיוון שאמונתם הייתה הרבה יותר גדולה מכאב מיתתם.
זה בהחלט קריטי בשבילנו לשמור על בשורת המים והרוח, חובה עלינו גם לחיות בתקווה ולהאמין שמעבר למותנו מחכים חיי נצח בעולם חדש המלא בשמחה ובתהילה.
האם אי פעם סבלתם למען ישוע? האם אי פעם סבלתם באמת, לא בגלל חולשותיכם או טעותכם, אלא למען ישוע? אם סבלנו יהיה למען ישוע, כל כאבנו יהפכו לשמחה גדולה אף יותר. כפי שפאולוס השליח ביטא את השמחה הזו, "כי אחשוב אשר עינויי הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד העתיד להיגלות אלינו" (אל הרומים 8:18). כיוון ששמחת התהילה אשר תתגלה בנו תהיה הרבה יותר גדולה מהכאב של סבלנו למען ישוע, כל הסבל הנוכחי שלנו יקבר מתחת האושר והשמחה הגדולה של אמונתנו.
במילים אחרות, המשרתים והקדושים המעונים של הכנסיה הקדומה יכלו לגבור על כאבם ולמסור את חייהם למען ישוע כיוון שהם ידעו שהשמחה אשר מחכה להם הרבה יותר גדולה מהכאב המיידי שלהם. מות הקדושים שלהם לא היה תוצר של יכולתם לשאת את הכאב והסבל, אלא תוצר של תקוותם לתהילה המחכה להם.
בדרך כלל, אנשים סובלים את כאבם וחושבים שם רק צריכים להשלים עם זה. זהו מאבק קשה ומעייף. כאשר כוח סבלם מביא תוצאות מאכזבות, תסכולם נעשה גדול יותר - כל הסבל הזה לחינם! אך בשבילנו הנוצרים, מה שנעשה נפלא יותר זה השמחה והאושר בהתמדתנו, כיוון שאנו בטוחים בוודאות בתקוותנו ובתגמולנו. אם נחליט לשרת את ישוע בכל ליבנו כמשרתים נאמנים, נדע שהשמחה והעידוד המחכים לנו הרבה יותר גדולים מהכאב של ההקרבה הנוכחית שלנו. כיוון שכל קשיינו נקברים בשמחה זו, כולנו יכולים לחיות את חיינו למען ישוע ואף לאמץ את מות הקדושים שלנו למענו.
לאנשים יש נשמה, רגשות, מחשבות, ואמונה. לנשמות הנולדות מחדש, כיוון שרוח ישוע שוכנת בהם, הרדיפה על צדיקותם יכולה לתת להם רק שמחה בלתי מתוארת ואושר על התהילה המחכה להם. אך אם הם יעזבו את האהבה הראשונה, ישוע לא יהסס להסיר את המנורה.
אם אלה אשר בשמחה שירתו את הבשורה עם כל ליבם וחדלו מלעשות כן, המשמעות היחידה היא שהם בהדרגה עזבו את השמחה בלשרת את הבשורה, אהבתם הראשונה, אף אם הם לא השליכו את הבשורה כליל. ייתכן שהם עדיין מחזיקים באמונתם העצמית, אך אם הם לא יקחו חלק בהשמעת הבשורה, ולא תהיה להם יותר הבנה ברורה מה דרוש כדי להיוושע – שהדם על הצלב אינו מספיק לישועה – אמונתם תהיה חלשה ומות הקדושים שלהם יהיה לא בר השגה בשבילם. אלוהים יסיר את מנורתם ממקומה.
אלה אשר משרתים את הבשורה בשמחה ובמסירות, יהיו מסוגלים לאמץ בשמחה את מות הקדושים שלהם כיוון שהם לעולם לא עזבו את אהבתם הראשונה. כיוון שאנשים אלה בורכו על ידי אלוהים על השמיעם ואמונתם באהבתו של המשיח, הם יכולים למות מות קדושים. אין זה משנה עד כמה מסוגלים או מוכשרים אתם; אם לא תפיצו את בשורת המים והרוח, הכנסייה תוסר ממקומה. זהו מסר חשוב אשר אלוהים רוצה שנבין. אם נבין ונאמין באמת הזו, נוכל לחדש את ליבנו בסוף הזמנים ונהיה מסוגלים למות מות קדושים למען שמו של ישוע.
מה העיקר הבסיסי אשר תומך באמונתנו? זוהי בשורת המים והרוח. אם זה לא היה בשביל בשורת המים והרוח מה הייתה התועלת בעבודת האמונה שלנו? הסיבה שאנו יכולים לשמור על אמונתנו היא כיוון שאלוהים אהב אותנו וחיבק אותנו בזרועותיו עם בשורת המים והרוח. כיוון שאהבה זו היא אהבה שאינה משתנה ואשר מפארת אותנו, אנו מסוגלים לשמור את אמונתנו ולהמשיך להשמיע אותה ולהפיצה.
למרות חולשותינו, אנו יכולים לרוץ לעבר אלוהים עד הסוף, כיוון שבשורת המים והרוח הושיעה אותנו, וכיוון שבבשורה הזו נמצאת אהבתו של המשיח. אנו מלאים בחסרונות, אך כיוון שהתכסינו בבשורת המים והרוח אשר מלאה באהבתו של אדונינו, אנו יכולים לאהוב את אחינו ואחיותינו, משרתי האלוהים, ואת כל הנשמות שבעולם. באופן בסיסי, אהבה מושלמת היא מעבר ליכולתו של בן אנוש. כיוון שאין אהבה בתוכנו, איננו יכולים לאהוב מישהו אחר מלבד את עצמנו באנוכיות. הרבה אנשים מולכים שולל על ידי מה שמופיע מעל פני השטח, נמשכים רק לזוהר שבחזית אשר היא החיצוניות. הם שופטים את האנשים על פי נכסיהם החומריים וחיצוניותם. אך בין המאמינים האמיתיים זו אהבתו של אלוהים. זה מה שמאפשר לנו להפיץ את הבשורה, האהבה המושלמת של אדונינו.
אדונינו בא אל האדמה הזו, הוטבל כדי לקבל את כל חסרונותינו, וניקה אותנו מכל החטאים כדי להושיענו. כיצד אם כן אנו יכולים אי פעם לעזוב את אהבתו הראשונה אשר עשתה אותנו לילדיו של אלוהים? ייתכן שיש לנו חסרונות מהרבה בחינות, אך אל לנו להיות חסרים באמונתנו באמת הזו. אנו חייבים ללמד את הבשורה הזו באמונה מוחלטת. מה שהכי נחוץ בזמן צרות זו בדיוק האמונה הזו בבשורת המים והרוח. כאשר אנו עומדים בפני נסיונות וצרות, הכוח להגן על אמונתנו ולגבור על הקשיים יבוא רק מהאמונה בבשורת המים והרוח. על ידי כוח הבשורה הזו פנינו יכולות להיות מאורות בשמחה אפילו אם אנו מתעיפים מהמאבקים הבלתי פוסקים שאנו נתקלים בהם בחיי היומיום שלנו. זוהי אהבתו של אדונינו.
לפעמים אנשים נוטים ליפול במלכודתם של הלגלסטים. הם חושבים שאלוהים בירך אותם על מה שהם עשו. אני כמובן לא ארמוז שזהו לגמרי שקר, שהרי ישוע אמר שהוא יאהב את מי שאוהב אותו. אך זה לא בגלל מה שעשינו שאלוהים אהב אותנו כל כך, ועשה אותנו חפי חטא. מכיוון שאלוהים יודע את כל ההבטחות אשר הוא הבטיח לנו, ומכיוון שהוא יודע את כל חטאינו, ברצונו המושלם ובאהבתו, הוא אימץ אותנו ועשה אותנו שלמים. רק בגלל ברכותיו אנו יכולים לחיות בשמחה. מכיוון שאלוהים עשה אותנו לעמו ולמשרתיו אנו יכולים לעבוד למען ישוע, להתכסות בתהילתו, ללמד אחרים את הבשורה, וכאשר יגיע הזמן, למות מות קדושים למען שמו. הוא האחד אשר אפשר לנו לעשות את כל הדברים האלה.
מדוע האשה אשר מתה מות קדושים ב מצאה את הכוח לשיר הלל לישוע אף על פי שהיא הוצאה להורג? הם מצאו את הכוח באהבתו של ישוע. כיוון שאהבתו של ישוע הייתה כה גדולה, הם יכלו לאמץ את מות הקדושים שלהם עם הלל.
אותו עיקרון חל על חיינו. אנו חיים את חיינו כיוון שישוע אפשר לנו לעשות כך; לא בגלל מעשינו אנו חיים כילדיו ומשרתיו של אלוהים. לא עשינו דבר כדי שנהיה ראויים לכך. זה על ידי אהבתו המושלמת והבלתי משתנה של אלוהים אלינו ואמונתנו באהבה הזו שאנו יכולים ללכת אחריו עד הסוף אף על פי שאנו נכשלים מידי פעם. הכוח הוא הכוח של אלוהים, לא שלנו. מות קדושים אפשרי רק על ידי אהבתו של אלוהים אשר עשתה אותנו שלמים – על ידי חסדו של אלוהים בלבד אנו יכולים לאמץ את מות הקדושים. זכרו את האמת הזו. זהו אלוהים אשר מאפשר לכם למות מות קדושים, ואל תבזבזו את זמנכם בנסיון להכין את עצמכם למות הקדושים, כיוון שאין שום דבר אשר אתם יכולים לעשות בקשר לכך. רק אמונתנו בבשורת המים והרוח תאפשר לנו להלל את ישוע עד נשמתנו האחרונה.
ישוע אמר לשבע הכנסיות אשר באסיה, "המנצח אתן לו לאכול מעץ החיים אשר בתוך גן עדן לאלוהים." עץ החיים נמצא בשמים ובארץ החדשים. שם נמצא כסאו של אלוהים, בתים הבנויים מאבנים טובות, ושפע של מי חיים. לאלה אשר מנצחים, אלוהים הבטיח את גן העדן שלו, היכן שהם יחיו לנצח עימו בשלמות.
אלה המנצחים עושים זאת עושים זאת עם אמונתם בבשורת המים והרוח. שום דבר אחר מלבד הבשורה הזו יעשה את הניצחון לאפשרי, אשר יוכל להיות מושג רק על ידי כוחו של אלוהים, לא בכוחו של בן אנוש. הכוח אשר מאפשר לנו לנצח בא רק מאלוהים. אנו חייבים להבין ולהעריך עד כמה גדולה בשורת המים והרוח היא ועד כמה גדולה אהבתו של אלוהים וישועתו, כיוון שבשורה זו תיתן לנו את האמונה לאמץ את מות הקדושים שלנו. ייתכן שכולנו חלשים, לא מוכשרים, לא מחוננים, לא מושלמים, טיפשים ובורים, אך עדיין יש לנו את הכוח, כיוון שיש לנו בליבנו את בשורת המים והרוח.
השם של אלה אשר מאמינים בבשורת המים והרוח רשום בספר החיים. כל מי ששמו אינו מוזכר בספר החיים, מצד שני, ייכשל ויכנע לפני השטן. רק אלה אשר שמותיהם נרשמו בספר החיים, על ידי האמונה בבשורת המים והרוח, לא ישתחוו לפני השטן. עליכם לוודא ששמכם באופן ברור וללא ספק רשום בספר החיים הזה.
כאשר נמות מות קדושים, זו תהיה אמונתנו, אהבתו הראשונה של המשיח אשר אדונינו נתן לנו. אנו נוכל לחכות למות הקדושים שלנו ללא חשש ופחד כיוון שאנו מאמינים שרוח הקודש אשר שוכנות בנו תיתן לנו את הכוח לעמוד בפני מות הקדושים שלנו. כיוון שהסבל של מות הקדושים אינו יכול להיות שווה לתהילת גן העדן המחכה לנו, אנו לא נפחד ממותנו ובמקום זאת נאמץ באומץ את מות הקדושים שלנו כדי להגן על הבשורה היקרה שלנו. אנו חייבים עתה להשאיר מאחור כל תהייה לגבי כיצד נוכל למות מות קדושים, כיוון שמות הקדושים שלנו לא בא על ידי מאמצנו אלא על ידי אלוהים.
אני בטוח שההודעה הבאה תיעשה באמצעות רמקולים רועשים באחד מן הימים: "אזרחים יקרים, זהו היום האחרון לקבל את התו. רק אזרחים מעטים צריכים לקבל את התו היום. אנו מודים לכם על שיתוף הפעולה שלכם עד עתה. קבלת התו היא טובה וחיונית עבורכם כיוון שהיא תבסס את הסדר במדינתנו. לכן בואו בבקשה לבניין העיריה וקבלו את התו בהקדם האפשרי. שוב אני אומר לכם, זהו היום האחרון לקבלת התו. אלה אשר לא יקבלו את התו עד היום יענשו בחומרה. אני אקרא בשמותיהם של אלה אשר לא קיבלו עדיין את הצו." כמובן שזוהי פיקציה, אך דברים מעין אלה יקרו ללא ספק בעתיד הקרוב.
המאמינים בכנסייה הקדומה זיהו אחד את השני על ידי סימן של דג. זו הייתה הסיסמא בינם לבין עצמם. גם אנו נעדיף לעשות סימן אשר יאפשר לנו לזהות את אחינו ואחיותינו כך שנוכל לעודד את אחד את השני באמונתנו באופן מספיק כדי לאמץ את מות הקודשים.
כיוון שמות הקדושים אינו משהו שאנו יכולים להשיג על ידי מאמצינו, אנו יכולים לשים בצד את חששנו ולעמוד בפניו באומץ. אין שום דבר אשר אנו צריכים לחשוש בפניו לפני מותנו הצדיק. כל מה שעלינו לעשות זה לחיות למען ישוע כשאנו עוד על הארץ הזו. אנו יכולים לתת את עצמנו לישוע כיוון שאנו יודעים שאנו מיועדים למות מות קדושים למען שמו של אלוהינו. אתם חייבים להבין שאם תנסו להימלט ממות הקדושים בגלל החשש מאיבוד נכסיכם, תעמדו בסבל ובצרות גדולות אף יותר. עליכם להפוך לאנשי אמונה היודעים שהם ימותו למען המשיח, וחיים את חייהם למען ישוע עד הסוף שלהם.
כאשר נבין שאנו נמות מות קדושים, נהיה חכמים באמונתנו, בשכלנו ובחיי היומיום שלנו. ידע זה הוא הריפוי לטיפשותנו ומאפשר לנו להשאיר מאחור את כל הספחים הגשמיים אשר ממשיכים להתקיים. אין זה אומר שאנו צריכים לוותר על חיינו, אלא שאנו נחייה למען ישוע. עד שכוחו של אלוהים יזרוק את השטן לבאר התהום, אנו נחייה בשביל ישוע אשר הושיע אותנו, נלחם נגד ונתגבר על השטן ועל אנטיכריסטוס, וניתן את כל תהילת הנצחון לו ולאלוהים בלבד. אלוהים רוצה להיות מפואר על ידינו. אני מודה לישוע על שאפשר לנו לתת לו, עם אמונתנו, הלל ועל שהעניק לנו כה הרבה.
אנו מאמינים שישוע יחזור בקרוב כדי לקחתנו. כאשר הרבה נשמות ישובו אל אלוהים בסוף הזמנים, אלוהים יקבל את כולם לזרועותיו ויקח אותם. כפי שאלוהים אמר לקהל פילדלפיא בחזון יוחנן 3:10, "יען שמרת דבר סבלנותי אשמרך גם אנוכי משעת הנסיון העתידה לבוא על תבל כולה לנסות את יושבי הארץ." אלוהים ללא ספק יקיים את דבר הבטחתו.
ב"שמרת דבר סבלנותי," אלוהים מתכוון לחייהם הנאמנים של הקדושים. המשמעות היא שהם התמידו באמונתם בלי להתייחס למה שאחרים אמרו או עשו להם. כאשר אלוהים אומר, "אשמרך גם אני משעת הנסיון העתידה," הוא אומר שאלה אשר שמרו את דברו והתמידו יהיו פטורים מנסיון האמונה.
כאשר יגיע זמן הצרה ומות הקדושים, במילים אחרות, אלוהים יקח אותנו כפי שאנו טיפלנו בחיינו היומיומיים בשירות ובתפילה. כאשר נקבע בראשנו שאנו נמות מות קדושים, כתוצאה מכך ליבנו יתנקה מכל החורבות ואמונתנו תתחזק אף יותר. אנו חייבים לחיות את חיי האמונה הנוכחים שלנו לפני אלוהים בזכירת הבטחתו של אלוהים שעם מות הקדושים שלנו, כולנו ניפטר משעת המבחן. בקיצור, אנו חייבים לחיות באמונה.
התקופה של היום היא תקופת חזון יוחנן. ישנם הרבה נוצרים טיפשים אשר בהתעלמם מדבר אלוהים אוחזים בעקשנות באמונתם הכוזבת של דוקטרינת לקיחת הקהילה לפני הצרה. כאשר היום האחרון יגיע, הם יגלו עד כמה הם טעו. הימים של השפעתם וכוחם ספורים; כל מה שעלינו לעשות זה רק לחיות בתקוותנו ובוודאות שאלוהים יקיים את דבר ההבטחה שלו.
כאשר נגיע לנקודת האמצע של הצרה הגדולה, אנו נמות מות קדושים כדי להגן על אמונתנו, ובדיוק לפני שהמכות של שבע הקערות יתחילו, אנו נילקח לרקיע על ידי אלוהים וניכנס למלכות אלף השנים. כאשר תקוותנו לשלוט עם ישוע תתגשם, כל סבלנו על האדמה הזו יתוגמל די והותר על ידי הדברים שמחכים לנו, וכנסתנו לשמים והארץ החדשים והנצחיים תהמם אותנו בשמחה שאין להביעה במילים. היום, אנו חיים באמונה למען ישוע וצפייה לקיום הבטחתו של אלוהים. כשאנו בוטחים בישוע שיקיים את כל הבטחותיו, אנו חיים בהתלהבות ובצפיה ליום בו נהיה מסוגלים לחיות עימו לנצח בגופנו המפואר.
אני מודה לאלוהים על שנתן לנו את הבשורה המושלמת של מחילת החטאים, על שמאפשר לנו לאמץ את מות הקדושים כדי להגן על אמונתנו בו, ועל שבירך אותנו בברכותיו.
רקע לקהילת אפסוס
אפסוס, עיר נמל גדולה באזור אסיה הקטנה של הקיסרות הרומית, הייתה מרכז מסחר ופעילות דתית. בזמן הכנסיה הקדומה, זו הייתה עיר בינלאומית תוססת, לצפונה שכנה זמירנא ולדרומה מילטוס. על פי האגדה, אמזונה, אלילת המלחמה, בנתה את העיר במאה ה 12 לפני הספירה כאשר היא נתנה אותה לאנדרקלוס, יורש העצר של אתונה.
אפסוס הייתה, אם נדבר מבחינה חומרית, עיר משגשגת, שהכוונה היא שהיא הייתה גם עיר חומרנית מאד. זוהי הסיבה מדוע אלוהים אמר לקהל אפסוס להיאבק עד הסוף ולנצח את השטן כך שלא יאבדו את בשורת המים והרוח שלו. אנו חייבים להבין עד כמה חשוב הוא דבר האמת של אלוהים, ואנו חייבים להגן על אמונתנו בכל האמצעים.
באמצעות יוחנן השליח אלוהים כתב לקהל אפסוס: "כה אמר האוחז בימינו שבעת הכוכבים המתהלך בתוך שבע מנורות הזהב. ידעתי את מעשיך ואת עמלך ואת סבלך וכי לא תוכל שאת את הרשעים ותנסה את האומרים שליחים אנחנו ואינם ותמצאם כוזבים. ואתה נשאת הרבה ויש לך סבלנות ולמען שמי לא יעפת." קהל אפסוס הולל על ידי אלוהים על עבודתו, סבלנותו, על שלא התיר רוע, על שבחן וחשף נביאי שקר, על שעבד באופן בלתי נלאה למען שמו בהתמדה ובסבלנות.
אך קהל אפסוס גם ננזף על מעשיו הרעים. כפי שהקטע ממשיך: "אך יש לי עליך כי עזבת את אהבתך הראשונה. זכור איפה אי מזה נפלת ושובה ועשה מעשיך הראשונים ואם לא הנני בא עליך מהר ונסחתי מנורתך ממקומה אם לא תשוב. אבל זאת היא לך כי תשנא את מעשי הניקלסיים אשר שנאתים גם אני. מי אשר אוזן לו ישמע את אשר הרוח אומר לקהילות המנצח אתן לו לאכול מעץ החיים אשר בתוך גן עדן לאלוהים."
נאמר בקטע שלעיל שאלוהים שונא את הניקלסיים. הניקלסיים כאן הם קבוצה מסוימת של מאמינים אשר התייצבו נגד אלוהים, קהלו ואמיתותו. מה בדיוק עשו הניקלסיים כתוב ביתר פירוט בקטע לאחר מכן המיועד לקהל פרגמוס.
מעשיהם הרעים של הניקלסיים
חזון יוחנן 2:14 אומר, "אך מעט יש לי עליך כי שם עימך אנשים דבקים בתורת בלעם אשר הורה את בלק לתת מכשול לפני בני ישראל לאכול מזבחי אלילים ולזנות." המראה מקום לקטע זה יכול להימצא בספר במדבר היכן שכתוב הסיפור של בלק, מלך מואב.
בזמן שבני ישראל הגיעו לערבות מואב בכנען לאחר שיצאו ממצרים הם כבשו את שבעת השבטים שבאזור "כלחוך השור את ירק השדה." כששמע על הכיבושים הללו, בלק פחד מאלוהיהם, כיוון שהוא חשש שגורל המואבים יהיה כגורל שאר השבטים שנכנעו בכנען. בחפשו דרך למנוע מבני ישראל מלכבוש אותם, בלק קרא לבלעם, נביא שקר, שיקלל את בני ישראל.
בלעם היה נביא שקר, אך הגויים חשבו שהוא היה משרת האלוהים. הוא לא היה מצאצאיו של אהרן הכהן הגדול, ולא לוי. אך מלך מואב, בלק, האמין שאלה אשר בלעם יברך יבורכו ואלה אשר הוא יקלל אותם יקוללו. בזמן ההוא, למרות שבלעם היה נביא שקר הוא היה מפורסם בארץ כמכשף ידוע.
אך בלעם לא יכל למלא את מה שהמלך בלק ביקש ממנו לעשות. הסיבה הייתה כיוון שבני ישראל היו עם האלוהים, לא רק לבלעם לא הייתה הסמכות מאלוהים לקלל את בני ישראל, אלא גם בנסיונו לעשות כן, בסופו של דבר הוא היה מקולל בעצמו. בכניעתו לכוחו הרוחני של אלוהים, בלעם למעשה לא יכל לעשות דבר מלבד לברך את בני ישראל. בהתרגזו על כך, בלק ביקש מבלעם לקלל את בני ישראל ממקום שהוא לא יוכל לראותם.
בלעם קיבל ממון רב מבלק ובתמורה נאמר לו לקלל את בני ישראל. המזימה הייתה לגרום להם לזנות על ידי שיזמינו אותם לסעודה של המואבים ויספקו להם נשים, כך שבני ישראל יוענשו על ידי אלוהים על חטאיהם. כך נביא השקר בלעם חשב להביא חורבן על בני ישראל.
אלוהים אמר שהוא שנא את בלעם כיוון שבלעם היה איש אשר אהב כסף. ישנם הרבה אנשים בקהילת הנוצרים בדיוק כמו בלעם. הם למעשה כולם נביאי שקר, אך עדיין הרבה מהם מכובדים ומוערצים. אך מה שבלעם רדף אחרי היו נכסים חומריים. כאשר הוא ניזון בכסף הוא בירך; כאשר הוא לא ניזון בכסף, הוא קילל. למרבה הצער, בקהילה הנוצרית כיום, הרבה אנשים אשר אמורים להיות משרתי האלוהים הינם בדיוק כמו בלעם. כאשר אלה אשר מאמינים באלוהים, רודפים רק אחרי רווחים חומריים, הם הופכים לבסוף לנביאי שקר. זוהי הסיבה מדוע אלוהים שנא את הניקלסיים.
האם אתם יודעים מה מביא לחורבן כנסיית האלוהים ומשרתיה? זו אהבת הכסף. אלה אשר רודפים רק אחרי רווחים חומריים, מול עיניהם יתרחש חורבנם לפני אלוהים.
הכנסיות הנוהגות כבלעם
כיום, כמו בזמן השליחים, ישנן הרבה כנסיות חומרניות ונביאי שקר אשר הולכים בדרכו של בלעם. הם מנצלים כל אמצעי כדי לגרוף כספים ממאמיניהם. למשל, יש מנהג מוזר לאפשר לקהל להתחרות בינו לבין עצמו כדי לבחון את אמונתם לא על פי הרוחניות שלהם אלא על פי התרומות החומריות, כאילו התרומה של המאמין היא ברומטר לאמונתו. ברמזם שהאמונה של אלה אשר תורמים יותר לכנסיה היא יותר גדולה מאמונתם של אלה אשר תורמים פחות, התכלית היחידה בעידוד מנהג מושחת שכזה היא העשרתה של הכנסיה.
זה כמובן, דבר נפלא אם המאמין מחליט לשרת את אלוהים ואת בשורתו מתוך ליבו הכן. אך נביאי השקר כמו בלעם מתפללים על המאמינים כדי למלא את כרסם. הם מסיתים את מאמיניהם להתחרות בעדויות גשמיות כמו, "תרמתי מעשר בנאמנות ואלוהים גמל לי ברכות פי עשר בעסקיי." כשהם מרומים על ידי בלעם, המאמינים התמימים חושבים שזוהי הדרך של האמונה האמיתית, בעוד שלמעשה זוהי הדרך להתרוששותם הרוחנית והחומרית, לגאווה טיפשה, ובסופו של דבר לחורבנם העצמי.
"מעשי הניקלסיים" הם מה אם לא מעשי בלעם. בדיוק כמו בלעם, בתאוות הכסף שלו, הורה לו בלק לשים מכשלה לפני בני ישראל, הרבה אשר טוענים שהם משרתי האלוהים בקהילת הנוצרים של היום, מעוניינים רק בכיסם של קהלם. אלה אשר מולכים בדרך לא טובה על ידי נביאי השקר האלה, מגיעים בסוף בידים ריקות לאחר שמסרו את כל רכושם לרועי השקר האלה, ומה שחמור אף יותר זה שבמקודם או במאוחר הם יבינו שמה שהם האמינו בו היה שקר גמור. לבסוף, הם יאשימו את הכנסיה הכוזבת ויתנכרו לאמונתם. למרבה הצער, האמת הכואבת היא שהפרשיות המצערות האלו אינן נדירות, אפילו באלה הנקראות כנסיות אוונגליות. כשהם מרומים על ידי בלעם, הרבה מאמינים הולכים בדרך הרעה בגלל ההונאה הזו ולבסוף עוזבים את הכנסיה.
כתב הקודש אומר לנו שאלוהים שונא את מעשי הניקלסיים. אם ננהג כמו הניקלסיים, נאבד את אמונתנו באלוהים. יש לנו הרבה עדויות אשר אלוהים נתן לנו, וכל אלה הם אוצרות יקרים. אך לרדוף אחרי רווחים חומריים זהו משהו שאנו חייבים להתרחק מהם לגמרי כיוון שזו הייתה דרכם של הניקלסיים אשר אלוהים שנא.
אמונה עם אופי
אלוהים הזהיר ממעשי הניקלסיים את כל שבע הקהילות אשר באסיה. בנוסף, הוא גם הבטיח להם שאלה אשר ינצחו יאכלו מעץ החיים. כאשר אנו משרתים את ישוע, בגלל אסירות התודה שלנו על גאולתו ובגלל הידיעה שהפצת בשורת המים והרוח היא הדבר הנכון לעשותו, אנו עושים זאת באמונה. איננו משרתים את אלוהים כדי להתרברב מול אחרים או כדי שניראה טוב בדרך כלשהי. בעשייה כזו אין שירות טוב וגם אין זו אמונה אמיתית. בכנסיית האלוהים, אנו חייבים להיות זהירים ביותר לגבי המעשים האלה של הניקלסיים. זוהי הסיבה מדוע אלוהים הזהיר את שבע הכנסיות אשר באסיה מהניקלסיים.
האם אתם יודעים מדוע הרבה כנסיות אשר אינן כנסיות של נולדים מחדש צומחות בצורה כה גדולה ובמהירות? הן צומחות מכיוון שהן בנויות מאמונה שקרית ועדיות כוזבות. למשרתי האלוהים אסור לעולם לנצל את צאן מרעיתם כדי למלא את כרסם.
האמונה האמיתית היא האמונה בישועה אשר אלוהים נתן לנו עם טבילתו של ישוע, דמו על הצלב, והדין שקיבל במקומנו. אך הרבה כנסיות, של נולדים מחדש או לא באופן דומה, משתמשים בעדויות כדי לפשוט על כיסיהם של קהלם. עליכם להיזהר ולהיות חכמים מספיק כדי להבחין שבעוד עדויות אמיתיות מחזקות את אמונתכם ומפארות את אלוהים, עדויות שקר הן רק מלכודת.
כל הכנסיות העשירות ביותר בעולם של היום מונהגות על ידי כמרים אשר הם בדיוק כמו בלעם. מנהיגי הכנסיות אשר מתמידים בדרכו של בלעם משתמשים בכנסיותיהם כדי לנצל את חסידיהם וכדי לקדם רק את ענייניהם החומריים. המנהיגים הנוצריים כמו בלעם, מנסים לחטוף כסף ממאמיניהם על ידי שהם מסיתים אותם לתחרות של עדויות גשמיות. אני מתעב עד מאד את מעשיהם.
חיי אמונה אמיתיים מתחילים משום דבר אחר מלבד אמונה. אנו חייבים להיות חכמים מספיק כדי להימנע ממלכודת הניקלסיים שהשטן הכין. כולם חייבים לדעת מה הם מעשיהם של הניקלסיים ולעולם לא ללכת שולל אחרי משרתי השטן אשר תאוות הבצע שלהם לא יודעת גבולות. במיוחד משרתי האלוהים חייבים להיות זהירים ביותר בעניין זה. זה כולל את הכמרים. כאשר הכמרים דואגים יותר מידי לנכסיהם החומריים – באיזו מכונית הם נוהגים, עד כמה גדולים בתיהם, כמה נכסי נדל"ן יש ברשותם, עד כמה שמן חשבון הבנק שלהם – בסופו של דבר הם ישחיתו את כנסיותיהם ויובילו אותו לדרך של הניקלסיים.
אלוהים אמר לשבע הקהילות אשר באסיה לשים לב במיוחד לעניין זה. אדם עם אמונה כמו של בלעם מחפש רק אחר רווחים חומריים, תהילה עצמית, ולבסוף נוטה להפוך למייסד כת. אל לכנסיית האלוהים לשחר לנכסים חומריים. כיוון שאלוהים הבטיח לנו שהוא יברך את אלה אשר ישחרו לבשורת המים והרוח, אנו חייבים להשתמש בנכסינו החומריים כדי ללמד את הבשורה ולא לאחסן אותם על האדמה הזו.
דחו את רועי הצאן השקריים
אפילו גורלם של הנולדים מחדש ייחרץ אם הם ייתפסו במלכודתם של הניקלסיים. בהתחלה ייתכן שהם יחשבו שאמונתם של מנהיגים כאלה היא נפלאה וחזקה, אך רמאותם של רועי הצאן תוביל אותם לבסוף לחורבנם.
אלוהים אמר למלאך של קהל אפסוס שהוא שנא את מעשיהם של הניקלסיים. כל מי שנלכד על ידי הניקלסיים יעמוד בפני גורלו המר. בין אם הוא מאמין שנולד מחדש, משרת אלוהים או משהו אחר, החורבן בטוח כאשר נלכדים על ידי הניקלסיים. כמו שרעה צאן רע מוביל את הצאן למוות, נביאי שקר מביאים קללות.
זוהי הסיבה מדוע אלוהים אמר למשרתיו "האכילו את צאני," משרתי האלוהים חייבים לטפל בכבשיהם, להגן עליהם מסכנה ולספק את צרכיהם. כמו רועה צאן, הם חייבים לוודא שצאנם לא ילך בדרך לא נכונה, לגלות איזו סכנה אורבת להם, ולמנוע שסכנה כזו תתקרב אליהם.
שמעתי מאנשים אשר למעשה מגדלים כבשים, שהן אחת מהחיות העקשניות ביותר. האם אנו לא כמו כבשים עקשניים לפני אלוהים? לאלוהים הייתה סיבה טובה להשתמש במטפורה של כבשים כדי לתאר אותנו, כיוון שהוא יודע היטב עד כמה בבסיסנו אנו עקשניים.
מדוע אלוהים דיבר לעיתים קרובות על מעשיהם של הניקלסיים איזבל ובלעם לשבע הקהילות אשר באסיה? מדוע הוא הבטיח שלאלה אשר ינצחו הוא יתן את עץ החיים כדי לאכול ממנו? הוא עשה כן כדי ללמד אותנו לעמוד על המשמר נגד הרמאות של נביאי השקר. אנו חייבים לחשוב על דבר אלוהים ולשאול את עצמנו, "מהי הבשורה האמיתית של המים והרוח?" ערבוב דבר אלוהים עם מחשבות אנושיות ויצירת שיטה המתקבלת על הדעת אינה משמעותה שזוהי הבשורה. בנצרות של היום ישנן כה הרבה דרשות ישועה אשר אין להם שום קשר לבשורת המים והרוח. להרבה מטיפים מפורסמים יש אפילו כותבי נאומים מקצועיים אשר רושמים למענם דרשות, וכל מה שהם עושים זה רק לקרוא אותן מהמקור אשר הוכן על ידי אחרים.
לעולם אל לנו ליפול במלכודתם של הניקלסיים. כנסיות הנולדים מחדש חייבות להיזהר לא לרדוף אחר רווחים חומריים; במיוחד כמרים חייבים לעמוד על המשמר בקביעות אך כך גם האחרים בקהל. לנסות לחלץ כסף מחברי הכנסיה, לקשט את הכנסיה בפזרנות חומרית, ולבנות את בניין הכנסיה כך שיראה יותר כמו ארמון מאשר בית תפילה – כל זה בעוד הם דורשים שחזרתו של ישוע קרובה – כל אלה הם מעשים של נביאי שקר, בדיוק מעשיהם של הניקלסיים.
אנו חייבים במיוחד להיזהר מרועי הצאן הכוזבים, ולוודא שלעולם לא נולך שולל ללכת אחר אמונתם. הקדושים פשוט חייבים לא לאהוב כסף. אדרבה, מה שאנו חייבים לשמור ולהאמין זו בשורת המים והדם, אהבתו הראשונה של אלוהים. אנו חייבים לחיות את חיינו הנאמנים כשאנו אוחזים באמת שהוא הושיע אותנו על ידי המים והדם של המשיח עד יום פגישתנו אותו. אנו חייבים להאמין בדבר אלוהים שישוע לקח את כל חטאינו עם טבילתו ועם מותו על הצלב.
אלה אשר הולכים אחר הניקלסיים לעולם אינם מלמדים את בשורת המים והרוח. הם אינם מעוניינים בעבודה של בשורת המים והרוח אלא רק בעשיית כסף. הם הבלעם של היום אשר שם אבן נגף לפני בני ישראל ואשר הוביל אותם לחורבנם. אתם חייבים לזכור זאת.
בלעם נהרג לבסוף על ידי יהושע. כפי שכתוב בספר יהושע, נביא השקר הזה נהרג מחרבו של יהושע כאשר בני ישראל כבשו את כנען. בלעם נהרג כיוון שהוא לא היה משרת אמיתי של אלוהים. כל אלה אשר משתמשים בשמו של המשיח כדי לנצל את המאמינים התמימים ולהאכיל את כרסם הם הבלעם של היום. אנו חייבים לזכור שבלעם השתמש בכל אמצעי כדי להשביע את תאוות הבצע שלו.
אלוהים אמר למשתי כנסיית אפסוס, "המנצח אתן לו לאכול מעץ החיים אשר בתוך גן עדן לאלוהים." אם נציג זו בצורה אחרת, הקטע הזה משמעותו גם שאלה אשר לא יציבים ואבודים ימותו. הליכה בדרך של בלעם היא איבוד, זה הנתיב למותו של האדם. אלוהים נתן לנו את דבר האזהרה שלו שאנו לא ניפול במלכודתם של הניקלסיים, ואני מודה לו על כך. תקוותי האמיתית ותפילתי היא שלא תיפלו לפיתוי החומרניות ולא תינטשו על ידי אלוהים על תאוות הבצע שלכם.
Copyright © 2021 by The New Life Mission